ב"ה
שואל נכבד, שאלתך כתובה בקיצור רב, ואין פירוט מהי מהות השביתה המדוברת, האם זהו קיצור יום הלימודים והשבתת שעות ספורות או השבתה לכל היום? שעות למודי קודש או חול? שביתה היא רק עבור עיכוב השכר או גם לצורך שיפור תנאים? האם יש כאן הפרת הסכם ברורה בין עובד ומעביד או לא? והאם המוסד מאוגד באיגוד מקצועי שחלק מתנאיו הם זכות השביתה לעובדים? מאחר ואין התייחסות לכל השאלות הללו, אכתוב את תשובתי באופן כללי, מהי דעת ההלכה וההשקפה התורנית לגבי עצם עיקרון השביתה
השימוש בנשק השביתה בקרב מורי ומורות ילדי וילדות ישראל - דבר פסול הוא, ואין ראוי לאחוז בו כלל, אם כי אינני מתכחש שלעיתים ההנהלה מקפחת זכויות עובדיה ויש צורך בנקיטת פעולות לעצירת העוול המתמשך, אך לשם כך יש תמיד את האפשרות לתביעה בבי"ד רבני, ובאם הם יתנו היתר לשבות, אין מניעה כמובן.
מדוע השביתה אינה רצויה כלל וכלל? כי היא מורכבת מבעיות רבות חינוכיות והלכתיות:
- ראשית מבחינה השקפתית-תורנית, מעשה השביתה הינו אנטי-חינוכי בעליל, שהרי השביתה היא עונש לתלמידים ולא להנהלה, ובפרט עונש שלא תמיד אפשר לתקנו, כיון שאבידת הזמן היא אבידה שאינה חוזרת כלל, ובפרט שביחס לשעות חינוך של ילדים וילדות, כל שעת חינוך נמדדת בהשפעתה פי כמה וכמה מול שעה בשנות העתיד של הילד והילדה כשיהפכו לנערים ונערות ואח"כ לבוגרים ממש, כמובן ופשוט לכל בר דעת.
- בנוסף יש כאן גם נזק חינוכי ארוך טווח. כשהתלמידים רואים שבשביל תביעה ממונית שקשורה עם צרכים גשמיים שיש למורֶה/מורַה נגד המנהל או ההנהלה ה"ה מתנקם בעשרות התלמידים/התלמידות והוריהם, עלול הדבר לגרום גם אצל התלמידים להנהגה דומה ויאמצו לעצמם כדרך חיים סבירה, שניתן לגרום נזק לאחד "בעוון" חטאו של אחר, (חכמינו המשילו זאת ל"טוביה חטא וזיגוד מינגד" כלומר, למרות שטוביה היה זה שחטא, בכל זאת מכים ומענישים את זיגוד).
- מבחינה הלכתית יש לדעת: עבודתם של מורים ומחנכים נחשבת כ'עבודה בדבר האבד', ופירושה: מלאכה שיש צורך דחוף לעשותה, ואם לא תיעשה יווצר מצב בלתי הפיך. ואפילו אם ההפסד אינו ממוני אלא אחר, עדיין ההגדרה היא: 'דבר האבד', וזאת מכיוון שכל רגע שאין מתקיימים לימודים הוא הפסד שלא יהיה ניתן להחזירו שוב. הגדרה זו מקנה למעביד זכות לכוף את הפועל השובת להפסיק מיידית את השביתה ולחזור לעבודה, ובמקרה שאין המעביד יכול לממש את הזכות הזאת, מאפשרת לו ההלכה לשכור עובדים אחרים על חשבונו של העובד השובת, ולכן אף כשיש הפרת חוזה מצד המעביד וקיימת זכות עקרונית לעובד להפסיק מצדו את העבודה, בכל אופן למעביד שמורה הזכות הנגדית, לפטר מיידית את העובד ולהכניס עובד אחר במקומו, ואין כל חיוב למעביד לאפשר השבתת הלימודים ושמירת זכות המורה לחזור לתפקידו.
עם זאת במקרה שהמנהל מביא מורה אחר במקום המורה השובת, ה"ז נחשב כאילו הוא פיטר את המורה, ולכן יש למפוטר זכות לתביעת פיצויי פיטורין כחוק.
מקורות:
טעמים א' ב': אגרות קודש של האדמו"ר מליובאוויטש חלק י' עמ' נה-ו.
טעם ג': שו"ע חו"מ סי' שלג סעיפים:ה-ו, ובש"ך ס"ק מ, ובסמ"ע ס"ק יח. דרכי חושן ח"ג, עמ' קמה ואילך.
תגובות