לימוד התורה – מרחב עצמי בלתי מוגבל

התורה נושאת ומרוממת את האדם

פרשת נשא נקראת בדרך כלל בשבת שלאחר חג מתן תורה. ואכן, שמה של הפרשה מבטא את המעלה הנפלאה שלימוד התורה מקנה לאדם - נשא, מלשון להינשא למעלה, להתרומם. אחרי שניתנה התורה לבני ישראל, פעל בהם הדבר בחינת `נשא` - התרוממות והתעלות.

בגמרא מסופר, שרב יוסף היה עורך סעודה חגיגית בחג השבועות, והיה אומר: "אם לא היום הזה - כמה יוסף היו בשוק``. וכפי שמפרש רש"י, שאם לא היום הזה "שבזכותו למדתי תורה ונתרוממתי, הרי אנשים הרבה בשוק ששמם יוסף, ומה ביני לבינם".

התאחדות גמורה

בשעת מעמד הר סיני מינה הקב"ה את כל בני ישראל ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש", ובכך העלה אותם למעלה עליונה. רוממות זו מושגת על ידי התורה. כשיהודי לומד תורה, היא גורמת לו להתרומם ולהתעלות מעל גדרי המציאות הארצית.

המעלה המיוחדת של לימוד התורה - אפילו לגבי קיום המצוות - היא בכך, שעל ידי לימוד התורה נוצרת התאחדות גמורה בין שכלו של האדם לבין חכמת ה` המלובשת בתורה. כאשר שכלו של אדם מבין את מחשבת התורה, נוצרת התמזגות מושלמת בין השכל האנושי לבין חכמת ה`. דבר זה מרומם את האדם לרמה עליונה ביותר.

כשהראש מתעלה, מתעלים גם שאר האברים

רוממות זו, שמושגת על ידי לימוד התורה, נובעת מהקשר העצמותי בין יהודי לבין הקב"ה. כשיהודי לומד תורה, אין זה סתם לימוד והבנה של סוגיה. זהו חיבור בין שתי מהויות הקשורות זו בזו. נשמתו של יהודי היא "חלק א-לוה ממעל ממש", והתורה היא הכלי המגשר ומחבר בין הנשמה האלוקית לבין הקב"ה.

לכן לימוד התורה יוצר אצל יהודי מצב של "נשא את ראש" - הראש, שהוא החלק העליון והחשוב ביותר באיברי האדם, מתעלה ומתנשא על ידי התורה במידה שאין למעלה ממנה. בכך מתעלה היהודי בכללותו למעלה מגדרי העולם, עד שהגבלות העולם אינן מגבילות אותו.

`נשיאת ראש` נוספת

זו ההתעלות של מתן התורה כשהיא לעצמה, ואחרי זה באה פרשת נשא ומדגישה היבט נוסף בהתעלות שנוצרה על ידי מתן תורה. נוסף על ההתעלות של כל יהודי, מכוח היותו חלק מ"ממלכת כהנים וגוי קדוש", באה הדגשה נוספת אודות `נשיאת ראש` של כל בני לוי. והרי ידוע , שכל מי "שנדבה רוחו אותו, והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה` לשרתו ולעובדו" - הוא בדרגת שבט לוי.

לכן, כשיהודי אינו מסתפק בקדושה ובהתעלות הבסיסית שלו, כחלק מ"ממלכת כהנים", אלא מקדיש את עצמו ללימוד התורה - הוא זוכה ל`נשיאת ראש` נוספת ולהתאחדות גמורה עם הקב"ה. שכן אז חודרת תורת ה` לשכלו, עד ששכלו נעשה שכל של תורה ושל חכמת ה`. בכך מתעלה האדם להתקשרות עצומה עם האלוקות והקדושה, הנוסכת בו כחות בלתי מוגבלים לעמוד למעלה מהעולם וממגבלותיו.

(מעובד מתוך הספר "שלחן שבת", על פי `תורת-מנחם התוועדויות` ה`תש"נ)