אור

מטרת הבריאה

המטרה והתכלית של כל הנבראים שבעולם היא – שהאדם יעשה מהם `אור`. וכל זמן שהאדם לא האיר עדיין את העולם באור התורה והמצווה – גם כשהצליח לגרש את ה`חושך` והרע (-"ישב ולא עבר עבירה"), אבל עדיין לא עשה מהעולם אור וטוב – לא מילא את תפקידו ולא השלים את מטרת הבריאה. כי תכלית כוונת כללות הבריאה ותכלית בריאת האדם היא לא רק בשביל עבודת ה`סור מרע` – הסרת החושך, כי אם, בשביל עבודת ה`ועשה טוב` – לעשות מהעולם אור.
וכמו שכל הבריאה תכליתה היא שהאדם יעשה ממנה `אור`, כן הוא גם בנוגע לבריאת מציאות ה`חושך`, אשר התכלית והמטרה בזה היא "לאהפכא חשוכא לנהורא", שהאדם על ידי עבודתו יהפוך אותו לאור.
עניין זה שבאור (מטרת הבריאה כולה) מתבטא בחמשת העניינים הבאים: (א) המאמר הראשון שאמר הקב"ה הוא "יהי אור"; (ב) אור שנברא ביום הראשון, היה אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו; (ג) אור הוא בגימטריה `רז`; (ד) אור שנברא ביום הראשון "גנזו (הקב"ה) בתורה"; (ה) בכל הבריאה (גם בנבראים שנתהוו לאחרי בריאת האור) נאמר "וירא אלוקים כי טוב" – ש"טוב" הוא עניין האור.

בריאה הראשונה

הטעם לזה שדבר הראשון שנברא בעולם הוא אור – אף שמציאות האור אין בו, לכאורה, שום מעלה מצד עצמו וכל עניינו הוא – מה שמאיר לבני אדם [ולבעלי חיים וגם פועל (ומהנה) בצמחים], ואם כן איזה יתרון יש בבריאת האור כשלא היו עדיין אלו הנהנים ממנו – כי כמו שבפעולת בשר ודם, להבדיל, טרם שעושה איזה דבר, קובע הוא בתחילה את מטרת הדבר; על דרך זה הוא כביכול למעלה, שבתחילה קבע הקב"ה את מטרת הבריאה, במאמר "יהי אור", ולאחרי זה – ברא את הבריאה (עולם) גופא (והכוונה בזה שצריך לעשות מהעולם `אור` היא – לגלות את האלוקות שבעולם).
וזוהי הוראה גם לאדם (אשר ראשית כל, צריך להאיר אצלו המטרה והתפקיד שלו, היינו שידע בבירור תכלית בריאתו בעולם, ורק אז – יכול הוא לגשת לפעולותיו ועבודתו), שכאשר ניעור משנתו ונעשה `בריה חדשה` – בכל יום ויום (בדוגמת יום הראשון של הבריאה), ועל דרך זה בכל שעה ושעה – אזי הדבר הראשון שצריך להיות קבוע ומונח אצלו הוא, שהמטרה של כל פעולותיו היא "יהי אור". ולאחרי הנחה והחלטה זו, יכול הוא לגשת לפרטי עשיותיו ופעולותיו.
וזהו גם מה שלפני המאמר "יהי אור" נאמר "בראשית ברא... את השמים ואת הארץ והארץ הייתה... וחושך...": על האדם לידע, שהגם שנבראו כבר שמים וארץ וכל צבאם, מכל מקום נמצאים הם במצב של `חושך`, והחובה עליו היא – להאירם.
כשאדם רוצה לפעול באיזה מקום עניין של קדושה, ורואה שהמקום הוא "תהו ובהו וחושך", עליו לדעת, שכשם שבכללות הבריאה – בתחילה "והארץ הייתה... חושך" וכאשר "ויאמר אלקים יהי אור" הנה מיד "ויהי אור", ולאחרי זה הייתה פעולת כל הבריאה מדרגה לדרגה עליונה יותר, ועד ליצירת האדם – נבחר הבריאה;
כן הוא בנוגע לכל `יצירה` – יצירת עניין של קדושה באיזה מקום, שבאם רק תהיה לו החלטה תקיפה שהעניין מוכרח להיעשות, אזי באחת נעשה `אור` – אף במקום שהיה `חושך` מקודם, ואחר כך הוא התחלת יצירת העניין, ובאופן של צמיחה מתמדת של "ילכו מחיל אל חיל".

מסוף העולם ועד סופו

מהטעמים על מה שהאור שנברא ביום הראשון האיר מסוף העולם ועד סופו: מכיוון שהמטרה של כל העניינים שבבריאה (ממדרגה הכי עליונה עד למדרגה הכי תחתונה) היא – שייעשו לאור, הרי צריך להיות האור באופן כזה שיאיר בכל המדרגות שבעולם – "מסוף העולם ועד סופו" (לא רק בנוגע לרוחב העולם אלא גם בנוגע לאורכו - מבחינה הכי עליונה שבו ועד בחינה הכי תחתונה שבו).

אור בגימטריה `רז`

עניין זה שבאור (מטרת הבריאה), מתבטא בזה ש"אור בגימטריה `רז`" – שלכאורה: עניינו של אור הוא גילוי, ואילו `רז` (סוד) הוא העלם (היפך הגילוי), ומהי השייכות של `אור` ל`רז` (ובפרט שהם הפכים) –
מכיוון שהמטרה והתכלית של כל הבריאה היא `אור`, לכן תהיה התגלותו בגמר כל הבריאה, בגאולה האמיתית והשלמה (כדברי רז"ל בנוגע לאור שנברא ביום הראשון – שהוא אמיתת עניין האור שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא), ועד אז הוא בהעלם – `רז`;
בדוגמת המטרה והתכלית של כל פעולה, שאף שבמחשבה ובכוונה היא קודם הפעולה, הרי בפועל ובגילוי באה היא לאחרי גמר הפעולה, וכל זמן שהפעולה לא נגמרה עדיין, המטרה היא בהעלם (שאף שהמטרה נרגשת גם בעת הפעולה, מכל מקום איננה בגילוי ממש).
וזוהי גם כן משמעות מאמר חז"ל שהאור שנברא ביום הראשון גנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא – שלכאורה הרי כל מהות האור ותכלית בריאתו הוא להאיר, ולמה נגנז ונתעלם האור מיד אחר בריאתו – כי מכיוון שאור זה הוא תכלית כל הבריאה, לכן תהיה התגלותו רק לעתיד לבוא – כאמור, בגמר כל הבריאה.

גנזו בתורה

הטעם לזה שהאור שנברא ביום הראשון עמד הקב"ה וגנזו בתורה דווקא:
כשם שבכל פעולה, הרי התעלמות המטרה בה (עד לגמר הפעולה) היא בפרטי הפעולה, שמכיוון שעל ידי פרטי הפעולות משיגים את המטרה, נמצא שהמטרה גנוזה היא בהם; כך הוא הדבר גם באור שנברא ביום ראשון – שהוא המטרה והתכלית של הבריאה כולה, שמכיוון שהתגלות אור זה לעתיד לבוא הוא על ידי העבודה עכשיו בלימוד התורה וקיום המצוות (שגם עבודת קיום המצוות באה מלימוד התורה, כמאמר רז"ל "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה") – נמצא שגניזתו של אור זה הוא בתורה. ויש להוסיף ששייכות האור לתורה דווקא הוא לפי שגילוי ההמשכות שעל ידי קיום המצוות היא על ידי תורה אור; עוד עניין ב"גנזו בתורה" – שהאור שהאדם צריך לקבעו למטרת כל פעולותיו, צריך להיות אור כזה שהתורה אומרת עליו שהוא אור.

שייכותו לכל הנבראים

הטעם על זה שבכל נברא נאמר "וירא אלקים כי טוב" – ש`טוב` הוא עניין האור:

במטרתה של פעולה - שתי מדרגות:

א. כמו שהיא במחשבה וכוונה לפני הפעולה – שאז מאירה אצלו בגילוי המטרה עצמה.

ב.גם בעת שהאדם עושה את הפעולה, בהכרח שירגיש את הכוונה בכל פרט ופרט שעושה – בכדי שפרטי פעולותיו יתאימו לכוונה,וכוונה זו, מכיוון שמלובשת בפעולה – היא רק הארה בלבד מבחינת הכוונה עצמה (לפני התלבשותה בפעולה), וגם בחינה זו שבכוונה – איננה בגילוי כל כך.

כך הוא הדבר באור שנברא ביום ראשון (מטרת כל הבריאה) שיש בו שתי מדרגות אלו:

(א) מדרגת האור עצמו (עצם האור) כמו שהוא ביום ראשון – לפני התהוות שאר הנבראים של הבריאה, ואז היה האור (עצמו) בגילוי.
(ב) הארה ומעין מה`אור` בלבד (ולא עצמותו) הנמשך בכל מאמר ונברא פרטי, בכדי שכל פרטי הנבראים יתאימו למטרה של ה`אור` (היינו שיהיו באופן כזה אשר סוף כל סוף ייעשו ל`אור`), ו`אור` זה ומטרה זו (מלבד שהוא הארה בלבד, הנה גם הארה זו) אינה בגילוי ממש כמו במדרגת עצם האור.

ועל בחינה זו של ה`אור` נאמר בתורה רק "וירא אלקים כי טוב" – היינו שהאור כמו שהוא בכל מאמר פרטי, נאמר בו רק "טוב", שרומז על האור, אבל לא נאמר בהם בפירוש "אור". וגם בזה ישנה הוראה לאדם (שבנוסף לזה שלפני גישתו לעשות איזה דבר צריך הוא, כאמור, לדעת שהמטרה שלו היא "יהי אור", הנה עוד זאת), שצריך הוא להשתדלות מיוחדת שמטרה זו תורגש גם בכל שעה ובכל פרטי פעולותיו.

(ע"פ ספר הערכים חב"ד, כרך ב`, ערך `אור - בהירות` סעיף ה`.)