יהלומי יין

במשך מאות בשנים נהגו אף שומרי הכשרות להתיר את השימוש בוויין-שטיין, המופק מיין עכו"ם.

כן, ויינשטיין הוא לא רק שם משפחה תמים, אלא תרגום של `אבן היין`. או בעצם: "חומצה טרטרית".

מדוע זקוק היין לתוספת אבנית?
מסתבר, כי יין טוב לא די לו בענבים משובחים. בכדי שיהיה היין טעים לחיך - בניגוד ליין בייצור ביתי חובבני, אשר ללא הוספת כמויות גדולות של סוכר לא ממש עובר בגרון - יש להוסיף לענבים כמה מרכיבים: שמרים, ביצה לניקוי היין וחומצה טרטרית.

לחומצה טרטרית תפקיד חשוב בהורדת רמת ה-pH (חומציות) בשלב תסיסת היין, לרמה בה בקטריות שונות, הגורמות לקלקול היין, אינן שורדות. בנוסף, משמשת חומצה טרטרית כחומר משמר, לאחר סיום ההתססה הראשונה. (גם בלחמים מוספים את החומצה כחומר מחזק טעם וכחומר משמר).

"טארטי"
בוץ היין אולם תפקידה המשמעותי ביותר של חומצה טרטרית, היא כמחזקת טעם, המעניקה ליין טעם `טארטי`. זוהי תחושה של חמצמצות טארטית, הנשארת איתך בפה לאורך זמן. את הטעם הטארטי האמיתי הנפלא, תעניק אך ורק החומצה המופקת מאבן היין. כל שאר התמציות המלאכותיות לא יושוו לטעם הנפלא שיצק בורא העולם בעינב הטבעי.

מהי חומצה טרטרית?
ובכן, החומצה טרטרית מופקת מ`אבן היין`. אבן זו דומה בתכונתה למשקע של מים, המוכרת כ"אבן מים", הנוצרת בתחתית כלי בו שהו מים זמן רב. זו, למעשה, הצטברות של האבן בתחתית או בדופן החבית. את המשקע הזה מגרדים מהחבית יחד עם יין שמסתפח אליו, והוא נראה כבוץ היין. מהבוץ מפרידים ומפיקים את האבן. מייבשים אותה בתנור, מפוררים, והופכים אותה לחומצה טרטרית, הנראית כעין מלח או כעין זכוכית שבורה - ומכאן שמה: יהלומי יין.

ההיתר
המלח המיוצר מהאבנית עד לפני חמש שנים השתמשו בכל העולם, ואף ביקבים בכשרות מהדרין, בחומצה טרטרית, שהופקה מיין עכו"ם. כן, קראתם נכון, מיין עכו"ם.

ההיתר לכך מובא במפורש בשולחן-ערוך ואף בפוסקי דורנו, וכלשון השולחן ערוך: "כיוון שנתייבש כל כך, כבר כלה כל לחלוחית מיין שבו והוה כעפרא בעלמא". כלומר, כיוון שיצאה מגדר יין, לכן מותרת אף שהופקה מיין עכו"ם.

כמובן שבד"צים המחמירים לא סמכו על היתר זה, ולמבינים ביינות בהחלט חסר הטעם ה`טארטי` החמצמץ.

המהפך
מד חומצה המהפך בעניין נזקף לזכות יו"ר ה-OK בישראל, שזעקת ה"למה נגרע" של חובבי היין מבין צרכני המהדרין הדהדה באוזניו עד כי "נדדה שנת...". ובזכות נדודי שנתו, קם ועשה מעשה אשר ראה בו שליחות וייעוד של ממש: לייצר חומצה טרטרית למהדרין מן המהדרין מיין ישראל כשר למהדרין.

הבעיות שניצבו בפניו, שתיים הן:

האחת - בארצנו, עקב הטמפרטורה החמה בעונת ענבי היין, רמת החומצה בענבים נמוכה. זו, בעצם, הסיבה שעד היום החומצה נלקחה מענבים הגדלים בארצות אירופה, בהם גם הקיצים קרירים. כי זאת למודעי, בכדי להפיק כמה גרגירי טרטר יש צורך בכמות עצומה של בוץ.

השנייה - לא קיים בארץ מפעל בעל הידע הטכנולוגי של תהליך הפקת החומצה טרטרית.

במאמץ רב, ובשיתוף פעולה חוצה יבשות, לו שותפים שלושת היקבים המובילים בארץ, חברת הכימיקלים הגדולה בארץ ומפעל באיטליה, יוצרה לראשונה בעולם חומצה טרטרית כשרה למהדרין.

תהליך הייצור
הבוץ נלקח מהיקבים על-ידי יהודי שומר שבת למפעל הכימיקלים, שם נועל אותה המשגיח בפלומבה בחדר הייבוש. במפעל מתייבש הבוץ במשך ארבעה חדשים. לאחר שנהפך לחול, הוא מושרה - על-ידי יהודי שומר שבת - במים המעורבים בקלציום (שמנופה מאוחר יותר מהחומר). מכאן עוברת התמיסה לצנטריפוגה, המפרידה את המים מהחומר היבש. רק לאחר שהחול יבש לחלוטין, ומפורר ל`מלח` ואין בו אף לחלוחית של יין - רק אז מתירים אף למי שאינו שומר שבת לבוא במגע עם החומר.

אך בזאת לא תם המסע. מישראל מועבר ה`מלח` למפעל באיטליה, ורק שם מופקת חומצה טרטרית איכותית. `יהלומי היין` שיעשו את דרכם חזרה למפעל הכימיקלים אי-שם בעיירה קריית מלאכי - ומשם יחולקו ליקבים הכשרים בישראל. חלק מהם מועבר גם ליקבים ברחבי העולם.

הלום יין
שנים רבות צפיתי בערגה במתענגים על היינות המשובחים מיקבי "...........", ולא נכנעתי להיתר של "עפרא בעלמא". כעת, רק בזכות יהלומי יין כשרים למהדרין אלו, הנה בפורים זה אהיה "הלום יין" ואעלה גם בקבוק זה לקדושה על-ידי אמירת "לחיים", בסעודת והתוועדות פורים.

לחיים. לחיים ולברכה.