"נקודה טובה" לפרשת "שמות" - בסוד המנהיגות

השבת אנו מתחילים לקרוא את פרשת "שמות", הפותחת את החומש השני - חומש "שמות". חומש העוסק בגלות ובגאולת מצרים. פרשה שבמרכזה מינויו של משה רבנו להיות שליחו של הקב"ה להנהגת העם ולגאולתו ממצרים.
משה רבנו מונה על ידי הקב"ה להיות מנהיגו הראשון של עם ישראל, עוד בתחילת התהוותו כעם והוא היה "המנהיג שקבע את הטון", כמילות הפזמון בו פתחנו. הוא הפיח תקווה באנשים המעונים והנדכאים, רומם את רוחם וליכד אותם למשפחות, לשבטים ולעם. ובהמשך, הנהיג אותם ביציאת מצרים וארבעים שנה במדבר עד הכניסה לארץ המובטחת.
מדוע דווקא משה התמנה למנהיג? התורה אינה אומרת לנו זאת במפורש. אך חז"ל במדרשיהם מרחיבים את היריעה ומסבירים שהתנהגותו המסורה של משה הרועה אל צאנו - הן לבהמות הצעירות והן לזקנות (תוך מתן יחס "אישי" ופרטני), הרשימה מאד את הקב"ה, שאמר: מאחר ויש לך רחמים לנהוג את עדרי צאנו של בשר ודם, מסיבה זו "אתה תרעה את צאני ישראל" ותהפוך להיות המנהיג של עם ישראל )על פי שמות רבה פרשת שמות פרשה ב(. כך מאותם נימוקים דורות רבים אחריו, התמנה דוד רועה הצאן הצעיר מבית לחם, למלך על ישראל.
כיצד ניתן לגדל בתוך השעבוד אדם שיהיה מסוגל להנהיג את עם ישראל ולעמוד מול פרעה ללא מורא ופחד?!
בת פרעה מצאה את משה בתיבה ואימצה אותו לבית פרעה. וכך גדל משה כ"בן חורין", כבן מלך וכנסיך וקיבל חינוך השכלה ויכולות של מנהיג. כך, כאשר כל מצרים מחפשים את הילד העלול להפוך יום אחד למנהיג היהודי שימרוד בפרעה (בהתאם לחלומם של חרטומי מצרים) והורגים בגזרת פרעה את כל התינוקות היהודיים, מגדל פרעה בו ידיו את מושיעם של ישראל.... על כך אמר שלמה המלך בספר משלי: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (משלי פרק יט, כא).
מהם התכונות הנדרשות ממנהיג?!
ניתן ללמוד מהי מנהיגות אפילו מסיום כהונתו של משה, בסוף ימיו. משה רבנו המוטרד בשאלה מי יחליף אותו בהנהגת העם, נושא תפילה לקב"ה שיפקוד על העדה איש ראוי, ככתוב: "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" (במדבר פרק כז, טז).
"אִישׁ עַל הָעֵדָה" -  איש שיהיה בעל כשרון בהנהגת הציבור ובפעילות ציבורית מכל סוג. איש שיהיה דמות מופת בחייו הציבוריים והפרטיים ובכך ישפיע על הציבור מכוח היותו דוגמה אישית. אדם שבדוגמתו האישית יגרום גם למנהיגים הכפופים לו, לפעול מתוך תחושה של נאמנות וחובה כלפי הציבור (רש"ר הירש, שם).
ואכן, הקב"ה נענה לתפילת משה ובוחר ביהושע להיות ממשיך דרכו של משה ואומר עליו שהוא: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (שם, יח). איש אשר רוח בו - אדם בעל כוח רצון, כוח מניע ואנרגיות חיוביות. אדם שיש בו "שאר רוח" - אדם בעל יסוד מוסרי ורוחני , שרוחו לא נחלשה על ידי חיי החומר (רש"ר הירש, שם).
אולם הדבר הגדול ביותר בהנהגתו של משה רבנו את העם, היה מסירות נפשו עליהם.
כאשר הקב"ה רצה להעניש ח"ו את עם ישראל לאחר חטא העגל, משה רבנו התנגד לכך וביקש מן הקב"ה לסלוח לעם ולשאת לחטאתם. ואם לא - "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות פרק לב, לב). ואם לא, אז תמחוק אותי מספר החיים, אמר משה רבנו. ועל כך אמר האמורא שמואל בגמרא: "מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם" (ברכות דף לב עמוד א).
כיום כאשר נחפש מנהיג שיקבע את הטון, נחפש מישהו עם מסירות נפש כשל משה רבנו, שירגיש שמוטלת על כתפיו עבדות ושליחות ולא שררה. "אִישׁ עַל הָעֵדָה" ו"אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ".
ונסיים בסיפור קצר על הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל - הרב הראשי לישראל - "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ", שהיה חותם את מכתביו בכינוי "עבד לעם קדוש".
משימה בשניים
מה כח המנהיגות שלכם?
את מי ולמה אתם מנהיגים?