חיי שרה - למלא את החלל

פרשתנו, פרשת חיי-שרה, פותחת בתיאור מותה של שרה אמנו: "וַתָּמָת שָׂרָה... וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (בראשית כג, ב).
הפסוק מזכיר מושגים חשובים ומהותיים ובהם: חיים ומוות, בכי והספד.
מהי תפיסת החיים והמוות של היהדות?
לפני הלידה - לפני ירידתה של נשמת האדם ארצה, משביעים המלאכים את הנשמה לנהוג כראוי ולהיות "צדיק" (נדה, ל ע"ב).
ירידת הנשמה לעולם, טומנת בחובה גם "כתב שליחות" או "כתב משימה" ייחודי לאדם זה. כתב שליחות הנגזר מיכולותיו וכישוריו של האדם מחד ומצרכיו המיוחדים של הדור בו הוא נולד, מן ה"כאן ועכשיו" של העולם, מאידך.
מהי משמעותה של השבועה? תהיה "צדיק" ותתרום לחברה ולעולם, כפי יכולותיך ובהתאם לגוון ול"צבע" המיוחד של אישיותך.
והנה, כאשר גדל האדם ומתבגר ושואל את עצמו מהו הגוון המיוחד שלו - של שליחותו בעולם, הוא מגלה ש"כתב השליחות" הינו בעצם "כתב חידה".
המשימה הראשונה שלו הינה לפענח את "כתב החידה" ולכתוב בעצמו על פי הבנתו את כתב השליחות שלו - את מנגינת חייו. ולאחר מכן, עליו לחיות מתוך תחושת ותודעת השליחות ולהוציא את הדברים מן הכח אל הפועל.
כך אנו פוגשים סביבנו, בעלי מקצוע רבים הרואים בעשייתם ובעבודתם, לא רק מקור פרנסה אלא גם ובעיקר שליחות אישית וחברתית כדי לעשות את העולם - את הקהילה ואת החברה, את הארץ ואת האומה, למקום "טוב" יותר. בעלי מקצוע ובהם, מחנכים ואנשי צוות רפואי, עובדים סוציאליים ואנשי כוחות הביטחון ועוד ועוד.
מה היתה שליחותם של אברהם ושרה?
אברהם ושרה כתבו את כתב שליחותם במו ידיהם: להיות "נושאי הענין האלוקי" בעולם ולפרסם את האמונה בקב"ה ואת הקשר החשוב והחיוני שכל אדם ילוד אשה יכול וצריך ליצור עם אלוקיו.
הכנסת האורחים והחסד שהיו קו מנחה באישיותם, סייעה להם להפיץ את המונותאיזם (האמונה באל אחד), בקרב באי ביתם ובסביבתם.
וההישג שלהם היה אדיר: "עד שנתקבצו אליו (אל אברהם) אלפים ורבבות והם "אנשי בית אברהם" ושתל בלבם העיקר הגדול הזה (של האמונה בקב"ה) וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו... ויעקב אבינו לימד בניו כולם... והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנילוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'..." (רמב"ם הלכות עבודה זרה א, ג).
אברהם לימד את העולם האלילי שסביבו ש"יש אלוקים". שיש בעולם אל אחד יוצר ובורא שמנהיג את העולם בכל רגע ורגע.
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם, שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים - וזוהי מהותו ושליחותו.
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם, שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ... שֶׁנָּתְנוּ לוֹ  דיבוריו ומְלַאכְתּוֹ  - והם מעשיו והשם שקנה לעצמו.
שאלת השאלות היא, האם "בסופו של יום", אכן תהיה התאמה בין השם שהאדם נתן לעצמו לבין השם שקיבל - לבין שליחותו.
ואכן, מובא בחז"ל, שכאשר אדם מגיע לאחר פטירתו לבית דין של מעלה, שואלים אותו מה שמו. והבעיה היא שהוא עלול לשכוח את שמו ולמצוא את עצמו במצב מביך.
לאור דברינו, נוכל להבין מה משמעותה של שכחה זו.
יום הדין של האדם, הוא יום האמת. ולכן, אדם שהיה שקוע בחֲטָאָיו... ובעִיוְורוֹנוֹ והתעלם מ-כתב שליחותו, וודאי שכח את מהותו האמתית, ואת שליחותו, או אז, ברגע האמת, יתברר לו שהוא "שכח" מיהו האני האמתי שלו וישכח את "שמו".
ולכן כאשר התורה מספרת על פטירתה של שרה בפתח פרשתנו, היא אומרת: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית פרק כג, א). ומעיר רש"י כי סופו של הפסוק המיותר לכאורה, בא ללמדנו, כי "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" - כל שנותיה היו טובות. את כל שנותיה היא חייתה מתוך שליחות.
הבה נכתוב גם אנו את שמנו ושנותינו, "לטובה". כי בידנו הדבר.
כי לכל איש יש שם שנתנו לו מעשיו....
 
 משימה בשניים:
מי אתם ומה שמכם?
מהם הערכים והשליחות אותה אתם מקנים לדור הבא?
איך תבחרו שיראה או יקרא שמכם כאנשי חסד?כאנשי סחר מכר?כאנשי רכיל?
הבחירה בידיים שלכם!