המעשה הוא העיקר - סיפור

לפני ימים ספורים שמחנו כולנו ב"שמחת תורה", כל עם ישראל רקד ושמח עם ספרי התורה. ובאותם רגעי ההתעלות, בוודאי התקבלה החלטה בלב כל אחד – להקדיש יותר זמן בשנה הקרובה ללימוד תורתנו הקדושה, ואכן בימים אלו התחלנו שוב ללמוד את התורה מ''בראשית''.

בדרך כלל כאשר תלמיד חדש מצטרף לשיעור תורה, יש לו ציפיות, לשמוע דברי הגות, הלכה פסוקה או הדרכה מסודרת הנוגעת לו לחיי יום יום. אך אם מוסר השיעור יספר סיפורים בלבד... והדבר יחזור על עצמו גם במפגשים הבאים, עלול התלמיד האורח להתאכזב...

לכאורה, זה בדיוק מה שהתורה עושה לכולנו !

כל מי שמתחיל ללמוד תורה מ'בראשית', מגלה שהוא בעצם מתחיל ספר של סיפורים ! יעברו כ 14 שבועות בהם נלמד 14פרשיות ! עד שיתחיל ללמוד את דיני התורה והוראותיה.

האם עלינו להתאכזב ??

ברור שלא. מהי, איפוא, המשמעות האמתית והעמוקה של סיפורי התורה, שדווקא בהם פותחת התורה, ובאריכות כה גדולה ?

♦

הרבי ה'צמח צדק' שלח את החסיד ר' אייזיק הלוי עפשטיין ז"ל לאדמו"ר רבי ישראל מרוזין בענין חשוב הנוגע לכלל ישראל.

החסיד ר' אייזיק ניצל את ההזדמנות להתבונן בהנהגותיו של רבי ישראל מרוזין. באחד הימים הבחין שבאו שני חסידים לקבל מהצדיק הסכמה על ספר שחיברו.

הראשון היה למדן גדול, אחד מגדולי הרבנים. הוא חיבר ספר של חידושי תורה נפלאים, ואילו השני היה חסיד שליקט בספרו סיפורי מעשיות מצדיקים וחסידים.

ר' אייזיק התפלא מאוד מדוע הצדיק רבי ישראל נתן תחילה את הסכמתו לאוסף סיפורי המעשיות, ורק אח"כ פנה לתת הסכמה לספר החידושים ופלפולים בתורה ? אך שמר את הדברים בליבו.

כעבור יומיים הוזמן ר' אייזיק להשתתף בסעודת ראש חודש בנוכחות הצדיק רבי ישראל. לקראת סיום הסעודה התייחס רבי ישראל לתמיהתו המחשבתית של ר' אייזיק, ואמר שאכן יש צדק  בתמיהה מדוע ניתנה הסכמה לאוסף הסיפורים לפני החיבור של חידושי התורה. אך, אמר רבי ישראל, בעצם זו שאלה עתיקת יומין, והיא מופיעה בדברי רש"י בפירושו על הפסוק הראשון בתורה.

רש"י שואל על הפסוק הראשון 'בראשית ברא': מדוע פותחת התורה בספר שכולו סיפורי מעשיות ?  ומתרץ ש"כח מעשיו הגיד". הסביר רבי ישראל דבר נפלא ואמר, שרש"י רומז לנו שלסיפורי התורה יש כח מיוחד לבטא ולהביא את הפנימיות ו'הנשמה'.

וסיים רבי ישראל ואמר:

בספר של חידושי התורה – מובאים דברים נפלאים שחידש המחבר. ואילו בספר המלקט סיפורים – מובאים דברים נפלאים שחידש הקדוש ברוך הוא בעולמו !

♦

כתוב בתלמוד: "גדול שימושה של תורה יותר מלימודה".

אין די מילים לבטא ולבאר את המעלה העצומה שיש ב'לימוד תורה'. ובכל זאת ועם כל זאת יש מעלה יותר גדולה ב'שימושה של תורה'.

מהו 'שימושה של תורה' ?

אלו הסיפורים הכתובים בתורה, וכן כל סיפורי הצדיקים.

'לימוד' התורה נמשל ל'גוף', ואילו 'שימושה' של תורה דומה ל'נשמה'.

יכול אדם ללמוד הרבה תורה, ואפילו לדייק בקיום המצוות ובכל זאת להיות 'אדם יבש'...

מה יכניס בו לחלוחית ? סיפורי תורה או סיפורי צדיקים.

לסיפורים אלו יש חשיבות עצומה, הם מחדירים המון חיות, ואנרגיה 'נשמתית' בחיי היהודי.

צריך שיהיה חיבור ושילוב בין גוף לנשמה, לא להסתפק רק בלימוד התורה אלא להשקיע גם בסיפורי התורה, שמכניסים 'צבע' לחיים.

♦

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה.

מהי הסיבה לכך ?

מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?

הסביר המשפיע ר' מענדל: הרי תכליתה של התוועדות היא, לגרום לנו ליישם בפועל ממש את ההוראות הניתנות לנו. אולם הנפש הבהמית מנסה ללא הרף לשכנע אותנו, כי הביצוע הינו נעלה מכוחותינו. ולזה מסייע ביותר סיפורי חסידים, שהרי בזה מקבלים המחשה שהתביעות ניתנות בהחלט ליישום

וכך גם הרבי אמר פעם לחסיד ר' אבא פליסקין, כי צריך לפתוח התוועדות חסידית בסיפור אודות חסיד, ורק לאחר מכן יש לשוחח בעניין מפרשת השבוע וכדומה.