פרסים

פותחין בדבר מלכות, מדברי הרבי:

נכון במאוד מאוד מה שנערכה התחרות וחלוקת הפרסים, וכבר ידוע פסק דין בתורתנו הקדושה חכמת סופרים תרבה חכמה.

בתנאי השביעי של כללי החינוך וההדרכה אמר הרבי כי הכלים של המחנך הם בין היתר הפרסים, נרחיב היום בנושא פרסים.

קיימות שתי מטרות עיקריות למתן פרסים:

מטרה ראשונה היא בניית יחס של קרבה ואהבה, אהבה גלויה ופעילה. במצבים אלו נתינת הפרס באה ללא קשר לשום דבר. למשל: "קח כי אני אוהב אותך", "הייתי ברחוב וחשבתי עליך אז קניתי לך ...". הפרס משמש כדבר נפלא שבונה קשר של אהבה בין האב לבן.

מטרה שניה הינה להשתמש בפרס ככלי עזר בחינוך לצורך חינוך. ועל כך נתמקד הפעם.

ישנם שלושה סוגי פרסים:

הסוג הראשון הינו כאשר הפרס בא כתגמול על מעשה חיובי. לדוגמא: נתינת פרס כאשר הילד התאמץ באיזה עניין, או הצטיין עניין במשהו שעשה. הילד (וגם מבוגר) רוצה להרגיש שמעריכים אותו, מעריכים את המאמץ שלו, אז כמובן שצריך לומר לו מילות הערכה. אך, כדי שמילות ההערכה יישארו איתו אפשר לצרף למילות ההערכה פרס קטן ואז כל פעם שיראה את הפרס יזכר שמעריכים אותו.

הסוג השני הינו עידוד לעשיית מעשים טובים. למשל: ילד שמתקשה להתעורר בבוקר בזמן, אז במקום להיכנס למאבקים כל בוקר, אפשר לתת פרס (סוכריה למשל) כל פעם שיקום זמן, עד שזה נהיה אצלו דבר קבוע.

הסוג השלישי הוא פרס שמבטיחים מראש. כלומר, לדוגמא: "מבצע". אפשר כל חודש להחליט על מבצע אחר על מנת לחזק הנהגה אחרת, ולקבוע מראש שהילד שיצבור כך וכך נקודות יקבל פרס מסויים.

מהם כללי ההתנהגות הדרושים בנתינת פרסים?

א. בנתינת פרסים יותר חשובה הכוונה מאשר גודל הפרס. כפי שניתן לראות, יש ילדים שמקבלים הרבה מתנות מההורים ומרגישים מקופחים, ויש כאלה שמקבלים מעט ומרגישים אהובים. לכן, הכלל הוא שזה לא כמה נותנים, אלא איך נותנים. כמובן שהפרס צריך להיות מותאם לגיל של הילד, הוא צריך לקבל משהו שהוא אוהב ומעריך. ילד קטן למשל, שמח לקבל סוכריה, כשהוא גדול אפשר כבר לקנות לו ספר וכד`.

ב. פרס שבא בהפתעה בלי הודעה מראש יציף את לב הילד בשמחה ועידוד, יותר מאשר כשהילד ידע על כך מראש. לכן, כדאי ליזום הפתעות כאלו, כך גם הילד לא עושה פעולה כדי לקבל פרס, אלא עושה את הפעולה מעצמו ואח"כ מקבל פרס. 

ג. לא למסחר את המעשים הטובים. כלומר, לא להגיע למצב שהילד דורש פרס על כל מעשה טוב.

ד. לא להגיע למצב שמבטיחים פרס על דברים בסיסיים. למשל: להבטיח לילד פרס על כך שלא ירביץ לאחיו. על כך לא מגיע לו פרס, מכיון שזה דבר בסיסי. אלא אם מדובר בילד שכל כך התרגל למעשים שליליים ומגונים ויש לעקור הנהגה זו, אז אפשר לתת פרס גם במצב כזה.

ה. לוקחים בחשבון את מצב הילד על מנת למצוא את הטוב שבו. לדוגמא: כאשר מבטיחים פרס על ציונים גבוהים ויש בכיתה הרבה ילדים, אז ודאי שיש חכמים יותר ויש חכמים פחות, ולכן יכול להיווצר מצב שיש ילדים שאין להם סיכוי לזכות בפרס. לכן, צריך לוודא שהפרס אינו ניתן רק לפי תוצאות, אלא, גם על המאמץ שהילדים השקיעו.

ו. "מבצעים" – יש לעשות מבצע לתקופת זמן מוגבלת וקצרה, רצוי לא יותר מחודש. מכיוון שאם המבצע נמשך זמן ארוך מדי הוא מאבד את היעילות שלו.

ז. פרס שמבטיחים חייבים לתת. כאשר מבטיחים פרסים ולא נותנים, אז מאבדים את האמון של הילד ובפעם הבאה שיבטיחו לו פרס, הוא ייקח את זה בעירבון מוגבל. מעבר לכך, זה עלול גם להעביר לילד מסר שמותר לשקר, מותר להבטיח בלי לקיים. לכן, כדאי לקנות את הפרס עוד לפני שמבטיחים.

ח. אין לתת פרסים שאינם חינוכיים. למשל, לא כדאי לקנות בתור פרס אקדחים וכד`.

ט. לא להבטיח פרסים שאינם אמיתיים. לדוגמא: להבטיח ש"מי שיתנהג יפה יבוא מחר לחתונה של הבן דוד", הילד מבין שזה לא רציני. משום שהרי בכל מקרה נוסעים לחתונה.

הרב נדב כהן - אסנט צפת