ויצא - ברכה ללא גבולות

בפרשת השבוע "ויצא" אנו קוראים על כך שיעקב זכה לברכה מיוחדת מה`, ברכה שאינה מוגבלת, `ברכה בלי מיצרים` בשונה מאברהם ויצחק, שאמנם נתברכו מאת ה` אלא שהברכה הייתה ברכה מדודה ומוגבלת.

הברכה המופלאה לה זכה יעקב היא "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", ברכה ללא מיצרים וללא גבולות, שיזכה לקבל את הארץ ובכלל ברכות בלי גבולות. גם אברהם ויצחק נתברכו כי יירשו את הארץ, אך הברכות שקיבלו היו במידה, ואילו ליעקב נאמר: "ופרצת" - בלי גבול. בזכות מה זכה יעקב לברכה כזאת?

בטרם שאגש אל ביאור הדברים אפתח בסיפור חסידי כדרכנו.

אביו של האדמו"ר הזקן, רבי ברוך, היה גר בעיר ליאזני. באותה דירה גר גם בנו האדמו"ר הזקן, ובכל פעם שהיה נכנס לחדר בנו, היה האדמו"ר הזקן קם לפניו כמצוות כיבוד אב, אך ר` ברוך, לא יכל לסבול שבנו אדמו"ר הזקן, שהיה ידוע בקדודשתו ובגדלותו, חולק לו כבוד, ועל כן החליט לעזוב את העיר ולנדוד מעיר לעיר.

כשהגיע לעיר סוליש, ביקש ממנו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח העשיר בעסקיו, והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח החשוב שהבא אל ביתו, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבוע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.

כך ניהל את חייו רבי ברוך בביתו של העשיר והתנהג כצדיק נסתר למרות היותו למדן מופלא ועסקן בעניני צדקה אך התנהג בפשטות כאחד מבעלי הישוב.

לפני פטירתו, אמר רבי לברוך לעשיר כי יש לו ארבעה בנים ברוסיה, כולם רבנים חשובים, לשניים מהם צריכים להודיע על פטירתו, לשלישי להודיע ברמז, ולאחרון בכלל לא צריך להודיע, הוא יידע לבד... ואכן, לאחרי שנפטר - קברו אותו בכבוד גדול - לאחר כמה ימים הגיע שליח מהאדמו"ר הזקן עם כסף כדי לשלם לעשיר את הוצאות הקבורה וכו`, אך העשיר סירב לקבל עד שהשליח אמר כי הרבי מקפיד מאוד ע"כ ולכן הוא חייב לקחת.. אך העשיר עמד בסרובו.

החליטו ללכת לדן תורה, שם כל אחד שטח את טענתו ונפסק כי על העשיר לקחת את הכסף ולעשות בו כטוב בעיניו ולאו דווקא לענייני הקבורה.

לאחר זמן, נולד לעשיר בן שנקרא, לבקשת הרב ברוך, בשם ברוך ובפי אנשי העיר היה נקרא בשם "נכד הרב ברוך".

חזרה לפרשתנו. הטעם שיעקב אבינו דווקא זכה לברכה ללא גבולות, מובא במדרש, שהיה זה בזכות שיעקב אבינו שמר את השבת. אמת שגם אברהם ויצחק שמרו שבת, אך התורה אינה מציינת זאת אצלם במפורש. לעומת זאת, אצל יעקב מציינת זאת התורה במפורש "ויחן את פני העיר", אומרים חז"ל, שיעקב אבינו נכנס לעיר עם דמדומי חמה וקבע בה תחומי שבת מבעוד יום.

מדוע באמת מצוות שבת היא מיוחדת כל כך המעניקה לאדם נחלה בלי מיצרים? במה היא שונה מכל מצווה אחרת? מבואר בחסידות שיש עניין ייחודי הקיים במצוות שמירת השבת אשר לכן דווקא היא העניקה ליעקב אבינו את הברכה של "ופרצת" - נחלה בלי מיצרים ומיעקב אבינו הברכה ניתנת לכל יהודי השומר את השבת.

בכל המצוות כולם, מובן שיש הבדל באופן קיומם על ידי אנשים פשוטים לצדיקים, מאחר ומצובר בעשיה אקטיבית של המצווה ברור שככל שרמתו הרוחנית של מקיים המצווה גבוהה יותר כך קיום המצווה איכותי יותר בהידור המצווה, בקדושה יתרה ובחיות ושמחה שבקיום המצוה. למשל: אופן קיום מצוות הנחת תפילין אצל צדיקים היא משובחת יותר במובן הרוחני מאשר אצל אנשים פשוטים. לעומת זאת מצוה שמירת השבת היא למעשה בעיקרה מצוה פאסיבית, הווי אומר, המצוה היא בהעדר העשיה, בזה אופן קיום המצווה שווה אצל כולם צדיקים כאנשים הפשוטים ללא הבדלי דרגות.

באופן עמוק יותר אפשר לומר, ששמירת השבת למעשה המבטאת בהעדר עשיה, במנוחה היא נובעת מעצם הנשמה בה גם אין חילוק בין יהודי אחד למשנהו ולכן שכרו של מי ששומר את השבת היא נחלה בלי מצרים, מאחר ואופן עצם קיום מצות שבת היא ללא גדרים וללא פרטים אלא עצם המנוחה והשביתה ממלאכה והיא שייכת לכל יהודי מצד עצם הנשמה שאינה מוגבלת לכן שכרה הוא ללא גבולות, נחלה בלי מיצרים וברכה ללא הגבלה.

חבר יקר, בימים אלו שכולנו מאוחדים מאחרי חיילי צה"ל ויושבי דרום הארץ ומרכזה, יש דבר אחד שכולנו באמת יכולים לעשות לזכותם, מצוה אחת השווה לכל יהודי ושכרה רב מאוד ברכה ללא גבולות, מצוות שמירת השבת. נקבל על עצמנו את מצות שמירת השבת באהבה ובזכות מצוה זו נזכה גם לברכה "ונתתי שלום בארץ... וישבתם ואין מחריד" מנוחה אמיתית איש תחת גפנו ותחת תאנתו מתוך בריאות נחת ואושר.

שבת שלום ובשורות טובות,

יעקב פרידמן