לעשות ולהתכוון

המשנה מתארת את סדר הבאת הביכורים לבית המקדש, "העשירים מביאים ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאין אותם בסלי נצרים... הסלים והביכורים ניתנין לכהנים". יש להבין, ראשית מדוע מציינת התורה בכלל את אופן הבאת הביכורים למקדש, ביד או בסלסלה, העיקר הרי הוא שהחקלאי יכיר את תודתו לה` ויביא את פירותיו למקדש! שנית, אם את פירות הביכורים עליו להביא מראשית פרי האדמה מהמובחרים שבפירותיו מדוע הסל יכל להיות גם זול ופשוט, סל של נצרים שאף נשאר בבית המקדש?

בטרם ניגש אל ביאור הדברים, נפתח כדרכינו, בסיפור חסידי, והפעם על המאור הגדול, רבי ישראל בעל שם טוב שהשבוע חל יום הולתו ביום ח"י אלול.

רבי ישראל בעל שם טוב נסע עם תלמידיו, וכדרכו לא נסעו בדרך המלך הסלולה, אלא הסוסים דהרו לבדם דרך שדות ויערות. והנה, באמצע השדה נעמדו הסוסים וזה היה סימן שעליהם לשהות במקום. הרבי ותלמידיו התפללו שם תפילת מנחה ואחר כך סעדו את לבם. לפתע הבעש"ט החל לחפור גומה בקרקע, שפך לתוכה יין שרף ואמר "לחיים". מעשהו היה לפלא בעיני תלמידיו, והוא החל לספר להם את סיפור הדברים.

לסוחר עשיר היתה בת יחידה. כאשר הגיעה לפרקה מצא עבורה בן תורה ולקחו לחתן. האברך ואשתו לא חסרו מאומה והוא ישב ולמד בשקידה. לאחר שחותנו הלך לבית עולמו, השאיר את כל הונו לבתו ולחתנו. הבת ניהלה את החנות והמסחר כמקודם ובעלה המשיך לשבת וללמוד תורה. בסביבתם היה כומר שנהג להסית יהודים לקבל את דת הנוצרים, ובמיוחד חיפש בני תורה. כאשר שמע הכומר על האברך השוקד בתורה, החל לחשוב איך ללוכדו ברשתו...

הכומר החל לבוא לעתים קרובות לחנותו ולקנות מה שצריך וגם מה שלא צריך... עד שנעשה לקוח טוב. פעם סיפרה האשה לכומר שבעלה חולהץ הכומר אמר שהוא משתתף בצערה וביקש לבוא ולבקרו בביתו. הוא שוחח עם האברך בעניינים שונים וראה שהוא בן תורה גדול ואוצר גדוש בכל דבר חוכמה ושכל והחליט לפתותו, אמר לו : "יש לו דירה טובה, ממוקמת בבוסתן עצי פרי עם אוויר מצוין, מקום נופש ומרגוע. אתן את הדירה לרשותך. קח משרתת שתבשל עבורך אוכל כשר, והיה זה שכרי שאכנס אליך מפעם לפעם לשוחח עמך".

הצעתו נתקבלה והידידות בין האברך לכומר העמיקה. הכומר שיחד את המבשלת שתיתן לו בשר טריפה ונבלה שגרמו לו לטמטום מוחו ולבו, עד שדיבורי הכומר פעלו עליו וכעבור זמן הסכים להשתמד ואף נשא לאשה את בת הכומר ועזב את אשתו לאנחות. הכומר נתן לו הון תועפות והוא היה לעשיר מופלג.

במשך הזמן קנה המומר פרדס עם בית ונכנס לגור בו. בתוך הפרדס התגורר שומר זקן. פעם, בשעה שהמומר טייל עם אשתו הנוכריה בפרדס שמעו קול בכי עצום מצריפו של השומר. נכמרו רחמיו והוא נכנס אל השומר ושאלו לפשר בכיו. השומר לא ענה ודחהו בתירוצים שונים. בפעם אחרת כאשר שמע שוב את בכיותיו הנוראות של השומר, לא נתן לו הדבר מנוח. הוא התחנן אליו שיגלה לו את סיבת בכיו. השומר הזקן לא יכול היה עוד לסרב והחל לספר: "יהודי אני מאנוסי ספרד, ובלבי נשארתי נאמן לאלוקי. אצל היהודים יש יום אחד בשנה שנקרא `יום הכיפורים`, הוא יום תשובה וסליחה". השומר שלא ידע כי בן שיחו הינו יהודי משומד, ביאר לו מעט ממהותו של היום וסיים: "היום הוא יום הכיפורים ולכן בוכה אני".

בשמעו כל זאת התעוררה אצל המומר רוח טהרה ותשובה לשוב אל ה`, והוא גמר בלבו לשוב לאלוקיו ולאמונתו. הוא גילה את כל לבבו לשומר הזקן וסיפר לו כיצד הגיע עד הלום. שניהם בכו ארוכות, ולבסוף אמר הזקן: "תמה אני עליך, הלא עשיר אתה ובעל יכולת ומדוע תבכה, הרי ביכולתך לנסוע למדינה אחרת ולהיות יהודי בגלוי?!" נכנסו הדברים כחץ בלב המשומד והוא ברח למרחקים והפך לבעל תשובה גדול.

כאשר אשתו הנוכריה ראתה שבעלה נעלם, לא ידעה מה לעשות. עלה בדעתה שהשומר הזקן יודע אודותיו. לא נתנה לו האשה מנוח עד אשר נאות לספר לה את כל האמת. בראותה את גודל התקיפות של אמונת ישראל גמרה בלבה להתגייר. היא מכרה את כל רכושה ונסעה למדינה אחרת והתגיירה.

השומר הזקן אמר בלבו: "מה יהיה עמדי? אני גרמתי לכך ששני אנשים התגיירו, ואילו אני בעצמי יושב פה... עד מתי?!" הוא גמר בלבו, אף שהיה חסר אמצעים, להגר למדינה אחרת כי במדינתו נאסר הגיור. "אלך ברגלי מעיר לעיר ומכפר לכפר עד שאגיע למחוז חפצי", אמר וכך עשה. הוא הלך בדרכים ובשדות, אך באמצע הדרך מת, וכאן במקום הזה נקבר.

כשנשמתו עלתה לעולם העליון היו מליצי יושר שאמרו: "כיוון שמחשבתו היתה טובה, ולמעשה התחיל כבר ללכת על מנת לחזור ליהדותו, הגם שבפועל לא הספיק לעשות זאת, מכל מקום צריך להכניסו למקום הקדושה; ואילו המקטרגים טענו: "לא! כיוון שבפועל ממש לא חזר בתשובה, אין להכניסו לשם". "נפשו שוטטה עד כה מבלי למצוא מנוח, ועכשיו בעקבות תפילתנו ואמירתנו `לחיים` נתקנה נפשו והכניסוה למקומה הראוי", סיים הבעל שם טוב את דבריו והורה לעגלון כי עליהם להמשיך בדרכם.

חזרה לפרשתינו. התורה מציינת בדווקא את אופן הבאת הביכורים למקדש בכלי, ללמדנו שהבאת הביכורים הינה הכרת הטוב לה` ולכן החקלאי מביא את הפירות הראשונים לבית המקדש אך דבר זה יכול להביאו לידי גאווה חלילה. סל הנצרים הפשוט רומז לו שיש לקיים את המצווה מתוך ביטול, כי הגלגל יכול להתהפך חלילה.

אך ישנו הסבר נפלא ומעמיק יותר. פירות הביכורים והסלסלה הינם משל אל הגוף הגשמי והנשמה הרוחנית המרכיבים שניהם את היהודי. הנשמה היא חלק אלוהי, משהו רוחני ונעלה, הנשמה ירדה לעולם הזה החומרי והגשמי, התלבשה בגוף פיזי. וכל-כך למה? האם יש בכך מטרה? כן, מטרת השליחות הזו, היא כדי לקיים את מצוותיו של ה` כאן בעולם הזה, ובאמצעות קיום המצוות במעשה גשמי כמו תפילין על הראש והזרוע, ברכה בפה וכד`, הנשמה זוכה להתעלות בדרגתה הרבה יותר מכפי שהייתה קודם ירידתה אל העולם הזה.

ברור שהנשמה היא עיקר היהודי, שהרי היא היתה חצובה תחת כסא הכבוד, היא נשלחה אל העולם הזה במטרה להתעלות לדרגות גבוהות שאין ביכולתה להגיע אליהם לולא ירידתה אל העולם הזה הגשמי, ובאמצעות קיום המצוות במעשה גשמי, במעשה פיזי על ידי הגוף, המשמש אמצעי לקיום המצוות במעשה ממש, כמו הכלי המשמש אמצעי להבאת הביכורים למקדש, אך ללא הגוף, הנשמה אינה יכולה להגשים את מטרתה.

מצוות ביכורים מלמדת אותנו, ראשית, כשם שהמצווה היא לתת לכהן לא רק את הפירות אלא גם להביאם בכלי, ללמדך שקיום המצוות צריכים להיעשות בקיומם הממשי בגשמיות ולא רק בכוונת הלב והנשמה, אי אפשר לכוון ולחשוב אודות הנחת תפילין מבלי להניחם בפועל על הזרוע והראש, ומאידך, אי אפשר לקיים את המצוות ללא הנשמה, לא ייתכן להניח את התפילין אבל ללא כוונת הלב בקיום המצווה.

חבר יקר, הזכרתי קודם את יום ח"י אלול, יום הולדתם של הבעש"ט ושל האדמו"ר הזקן. כתוב בספרים הקדושים ששנים עשר הימים הללו שבין ח"י באלול לראש השנה, הם כנגד שנים עשר חודש השנה שעברה כל יום אנו יכולים לתקן חודש שלם..!! וכפי שכתוב בספרי חסידות, שאמנם ימים אלו הם ימי רחמים וסליחות אבל חייבים לזכור שכל ההכנות ליום הדין, לראש השנה צריכות להיות מתוך חיות ושמחה. אני מאחל לך שכל יום ויום, כל רגע ורגע וכל מהלך החיים שלנו יהיו מתוך חיות ושמחה. נכניס את הח"י בחודש אלול ואין ספק שנזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה, שנה של גאולה מתוך שמחה.

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה.

ידידיך יעקב פרידמן,
מוסקבה