להיות בשמחה- גם אמצעי וגם מטרה

כדי לנצח את המאבק היום יומי הפנימי ולהגביר את הנפש האלוקית על הנפש הבהמית, אנחנו חייבים להיות בשמחה.

זריזות

כשם שבקרב בין שני מתאבקים, תמיד ינצח הזריז יותר, גם אם עמיתו הוא חזק וגדול ממנו, כך הדבר גם בקרב היומי המתנהל בין שתי הנפשות שבקרבנו. כדי לנצח עלינו להיות זריזים.

כאשר אנו שרויים בשמחה והלב נקי מטרדות ודאגות, אנו חשים משוחררים ויכולים לעשות כל דבר בזריזות ובקלות. אך כאשר הלב טרוד, ואנו עצובים או דואגים, או כאשר הלב אטום, לא חש ולא מתרגש מדבר, התוצאה תהיה תחושה של עייפות, עצלות וכבדות וברור שבמצב זה יהיה קשה לנצח בקרב.

לכן השמחה ביהדות היא יסוד עיקרי בעבודה היומיומית. זה לא רק עוד דבר חשוב. כלומר, עלינו להתפלל, לאכול כשר וגם להיות שמחים, אלא הרבה יותר מכך. השמחה היא עיקר שחודר ומופנם במשך כל היום כולו- צריך להתפלל מתוך שמחה, לתת צדקה בשמחה, לאכול כשר בשמחה וכו`- הכול צריך להיות חדור בשמחה.

לא להיות עצוב

עצבות היא דבר פסול לחלוטין. היא מהווה למעשה פתח, דרכו מנסה הנפש הבהמית לחדור ולהשתלט עלינו. הנפש הבהמית משקיעה מאמץ רב להפיל אותנו לעצבות כיון שהיא יודעת שאם נהיה עצובים, נהיה כבדים ועצלים וממילא יהיה לה קל לנצח אותנו...                  

כדי למנוע זאת, היהודי צריך להיות שרוי כל העת בשמחה- שמחה שתסייע לו להתגבר תמיד, ובע"ה- גם לנצח 
                           

הרב שי שור,
"אור החסידות לאקדמיה".