תראה, ותתפכח

פרשת ראה והיא גם שבת ראש חודש אלול. הפרשה פותחת במילים: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה" וכו` מילת הפתיחה "ראה" אינה שגרתית בלשון המקרא, מדוע בחר משה להשתמש במטבע לשון זו? שנית, מדוע בלשון יחיד ולא בלשון רבים `ראו` כפי הנאמר בהמשך הפסוק "לפניכם", שהרי הדיבור היה אל כלל ישראל?!
 
בטרם ניגש אל ביאור הדברים, נקדים בסיפור שהתרחש אצל האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד.
 
ר` זלמן, מגדולי חסידיו של האדמו"ר הזקן, עמד לצאת לדרכו. הוא התכונן למסע נדודים ארוך, שבו יבקר בכל ישובי היהודים שבאיזור ויאסוף מהם כספים לצדקה. הכספים הללו נועדו להישלח לארץ ישראל כדי לתמוך בישוב היהודי שם, וכן לחלוקה למשפחות עניות בתוך רוסיה. כמנהגו, בא לפני נסיעתו לרבו כדי לקבל ממנו את ברכת הדרך. הרבי ברכו בהצלחה רבה במשימתו. לפני צאתו פנה אליו ואמר: "זכור דבר אחד, זלמן – לעולם אל תלון בבית שדלתו פונה לכוון מזרח!"
 
ר` זלמן יצא מחדרו של הרבי וניסה להבין את פשר ההוראה הלא מובנת שקיבל זה עתה מהרבי. אבל כחסיד נאמן, לא שאל שאלות ולא הרבה להרהר בדבר. הוא יצא לדרכו כשהוא שומר בליבו את אזהרת הרבי.
 
ר` זלמן נתקבל בשמחה ובכבוד רב בישובי היהודים. בכל מקום שאליו הגיע, נהג להשמיע דברי חסידות וגם זכה לתרומות ביד נדיבה. הוא אף הקפיד בכל מסעו לקיים את הוראת הרבי, שלא ללון בבית שדלתו פונה מזרחה.
 
חלפו חדשים מספר ור` זלמן עמד לסיים את שליחותו ולשוב לביתו. הדרך חזרה עברה בתוך יער סבוך. ר` זלמן ישב בעגלה כשהמושכות נתונות בידיו המנוסות של העגלון. השעה הייתה שעת ערב, כשלפתע נעצרה העגלה. הרכב היפנה פנים מודאגות לעבר ר` זלמן ואמר: "נדמה לי כי תעינו בדרכנו". לאחר מחשבה נוספת, החליט העגלון להמשיך בדרך ולנסות להגיע בשעת הנסיעה אל הדרך הנכונה.
 
חיוך של הקלה עלה על שפתיו של העגלון כאשר הבחין ממרחק באור קלוש. הדבר בישר על מקום ישוב בסביבה. שמחתם של ר` זלמן ועגלון גברה כשהגיעו אל הבית שממנו עלה האור ואת הדלת פתח זקן בעל מראה יהודי. הוא קיבלם בשמחה גלויה והזמינם לביתו. ר` זלמן, שעוד לא התפלל ערבית, פנה אל בעל הבית ושאלו היכן הוא צד מזרח שלעברו יש להתפלל. הזקן הפנה את אצבעו לכוון הדלת. נשימתו של ר` זלמן נעצרה לרגע. באותו רגע תפס כי דלת הבית פונה למזרח ונזכר באזהרת הרבי.
 
 "אנו יוצאים לדרך ברגע זה", לחש ר` זלמן לעגלון המופתע. אולם משקרבו אל הדלת, מצאו אותה נעולה. הזקן הפנה אליהם חיוך מרושע: "טעות בידכם. אני מחבב מאוד אורחים: אני מאפשר להם להיכנס, אך לא לצאת..."
 
כעבור שעה קלה הגיעה אל הבית חבורת שודדים. "נטפל בהם אחר כך. כעת בואו ונאכל", אמר ראש השודדים לחבריו בקול גס ומעורר אימה, בראותו את השבויים. משהבין ר` זלמן כי הם נקלעו לצרה גדולה, פנה אל הזקן ואמר לו  בקול מאיים: "דע לך כי חסידו של רבי שניאור זלמן מלאדי אני, וכי לא איתי אתה מתעסק אלא עם הצדיק בכבודו ובעצמו!" הזקן הסיב את ראשו והסתלק.
 
שעה ארוכה ישבו ר` זלמן והעגלון באחת מפינות הבית והתפללו בדמעות לריבון העולמים שיצילם. השודדים סיימו את ארוחתם ושקעו בשינה עמוקה והבית שקט. לפתע התקרב אליהם הזקן ולחש: "מהרו! הימלטו! לפני שיהיה מאוחר מידי". לפני צאתם דחף הזקן שטר של חמישים רובל לידיו של ר` זלמן ואמר לו : "מסור זאת לרבי שלך, ואמור לו כי יתפלל על נשמתי החוטאת..."
 
כשהגיע ר` זלמן ללאדי, נתקבל על ידי הרבי בחיוך רחב. "גרמת לי לילה של נדודי שינה", אמר לו הרבי, והוסיף: "אולם, נראה שמשמים שלחו אותך לשם כדי להשיב בתשובה נפש תועה".
 
כעבור זמן לא רב הגיע ללאדי זקן יהודי, שלא היה אלא אותו זקן מחבורת השודדים שביער. הוא נטש את מעשיו הרעים ושב בתשובה שלימה.
 
בפרשת השבוע, הקב"ה פונה לכל יהודי בלשון יחיד, באופן אישי וממוקד  "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה". יש כאן שפע של ברכה מה` הנותן לכל אחד - באופן אישי- סיוע בעבודת ה`. ומדוע כך? שכן פרשת ראה נקראת בדרך כלל בתחילת חודש אלול - חודש הרחמים והסליחות- או בסמיכות לראש חודש אלול, ואז הקב"ה פונה ליהודי באופן אישי ומשפיע עליו כוחות וברכה להצלחה בעבודת בתשובה המאופיינת בחודש זה.
 
במילים אחרות: נכון שבכללות הקב"ה מדבר אל כל ישראל "לפניכם", אך ביחד עם זאת הפניה היא גם ובעיקר באופן אישי וספיציפי לכל אחד "ראה" בלשון יחיד. כפי שמספרים על רב אחד שהיו לו כמה בעיות בקהילה ובדרשותיו היה מוכיחם על הדברים ומנסה להפעיל את השפעתו לטובת העניינם. פעם אחת לאחר שסיים להוכיח את הקהל ניגש אליו א` מהקהילה ואמר לו "כב` הרב, הדברים נכונים והמצב קשה אבל לא נראה לי שהקהל מבין את חומרת הדברים...אין עם מי לדבר..." הוא הבין הכל רק דבר אחד פשוט הוא לא קלט... שהרב מדבר אליו!! זה הכוונה `ראה` הקב"ה רוצה שכל אחד יקח את הדברים באופן אישי.
 
באופן נעלה יותר מבארת תורת החסידות "ראה" אין הכוונה ראיה חושית בלבד אלא יתרה מכך, ראית השכל, הקב"ה אומר ליהודי "תראה, תתפכח" תבין את הכיוון בו צריך ללכת, ובידך הבחירה, בראייתך האישית ההחלטה על מחשבותיך, דיבורך ומעשיך, שיהיו חיוביים וטובים. אם תחשוב חיובי מעשיך יהו גם חיוביים ולהיפך... ההחלטה תלויה בחשיבה שלך.
 
זהו המסר מפרשתנו, ראה,  כל יהודי ויהודי חייב לראות את התורה והמצוות כציווי אישי, כאילו מדברים רק אליו. במצב זה, ראיית הדברים בעין השכל מביאה לשיפור במעשינו הטובים לקראת חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. ובודאי, כפי שהזכרתי, הקב"ה נותן לנו את הכוחות לכך, שהרי כעת "המלך בשדה ומראה פנים שוחקות", ננצל את ההזדמנות ונבין את גודל ההזדמנות בזמן זכאי זה.
שבת שלום ובשורות טובות
 
הרב יעקב פרידמן
 מוסקבה