ביטול הרצון

למדנו על כך שהלחץ שאנו חווים לעיתים נובע מהתחושה ומהמחשבה שאנו האחראים היחידים לכל המתרחש בחיינו. היכולת להשתחרר מהלחץ היא הידיעה שיש "בעל הבית" – בורא העולם, שאחראי על כל המתרחש בו.

הסברנו גם כי כאשר האדם רוצה וחפץ בחיים גשמים, ולו הבסיסיים ביותר כגון- ילדים, רפואה ופרנסה, רצון זה עצמו מונע את המשכת אור ה`, את גילוי הטוב.

כאן נלמד מה עלינו לעשות כדי לראות שאכן רק טוב יורד מלמעלה:

השלב הראשון הוא שינוי הגישה. יש לבטל את הרצון, שלא יהיה שום רצון בענייני העולם כלל, שמרכז הבעיה לא יהיה האני שלנו החפץ והרוצה.

לשם כך עלינו להבין כי האחריות לא מוטלת על שכמנו (חשוב לציין כמובן כי מדובר באחריות ודאגה לעניינים הגשמיים בחיינו... בעניינים הרוחניים הכול כן תלוי בנו ומוטל על כתפינו כמו שכתוב- "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים).

נמשיל זאת לאדם שהצטווה לבצע פרוייקט חשוב במקום עבודתו. אדם זה עשוי להיות טרוד ולחוץ מכך מאוד. אך אם יעבירו את האחריות לביצוע הפרוייקט לאדם אחר, אף על פי שהוא זה שיעשה את העבודה בפועל, הלחץ הכבד כבר יסור ממנו.

כלומר, הלחץ לא נובע מהעבודה עצמה, אלא מתחושת האחריות. לכן הדרך לחוש מנוחה היא ראשית להבין שהאחריות לא מוטלת על כתפינו.כך עלינו להתייחס גם לקושי בחיינו. כשנבין שהבעיה איננה בידינו אנו, נפתח את הפתח הראשון למנוחה.
                               
לכן, השלב הראשון הוא בטל רצונך. להבין שה"אני" שלי אינו מרכז העולם.
ממשיך אדמו"ר הזקן ומסביר שעבודה זו תלויה בהבנה, שהקב"ה הוא יוצר בראשית, שהעולם נברא מחכמתו, אשר אינה נתפסת בשום שכל. לא רק בשכל אנושי היא אינה נתפסת אלא גם בשכלים של הנבראים העליונים (המלאכים).
                               
ובלשון האדמו"ר הזקן: "וביאור העניין הוא, רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית, דהיינו, שהבריאה היא יש מאין הנקרא ראשית חכמה, שהיא חכמתו שאינה מושגת לשום נברא".

יתירה מזו, ממשיך אדמו"ר הזקן ומסביר, כי אותה חכמה, בוראת את העולם בכל רגע ורגע יש מאיןמחדש.
כלומר, צריך לחיות במודעות, כי המציאות שאנו רואים לפנינו מתהווה כל רגע על ידי חכמתו של הבורא. הרגע שאנו חווים כרגע מתהווה עכשיו מחכמת הבורא.
                               
השלב הבא...

לאחר שמבינים זאת יש לצייר את הדבר בדעת. הציור יוצר אתה הזדהות עם המושגים. הלימוד עצמו אינו מספיק, על מנת להפנים ולהרגיש יש לצייר אתההבנה.
לכן, יש לצייר כיצד הרגע הנוכחי, הרגע שעכשיו אני חווה מתהווה מחכמת הבורא.
                               
וממשיך בעל התניא ומסביר- "אם כן, היאך יעלה על דעתו כי רע לו או שום ייסורים מבניי חיי ומזוני, או שארי ייסורים בעולם, כי הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מהעולם הבא רק מפני שאינו מושג לכן נדמה לו רע או ייסורים, אבל באמת אין רע יורד מלמעלה, והכל טוב רק שאינו מושג גדלו ורוב טובו, וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם".
                               
אם כן אומר בעל התניא, כאשר אנו מציירים זאת בדעתנו, הדבר מבטל אתכל הייסורים. אם אכן מבינים ומזדהים עם הרעיון שהעולם מתהווה כל רגע מחכמתו שלהבורא, וחכמתו (שאינה מושגת) היא העדן שלמעלה מעולם הבא, היא טוב מוחלט ושלימות מעבר לכל יכולת השגה, אזי נגיע לתחושת המנוחה והשמחה.

ההרגשה שרע לנו, נובעת מחוסר הבנה וחוסר הזדהות עם המצב כפי שהוא באמת. אם היינו מבינים וחשים את אמיתות העניין, שהמצב בו אנו נמצאים הוא רצונו הישיר של הקב"ה, ורצונו של הקב"ה הוא רק טוב, לא היינו מרגישים את הייסורים. (כפי שמסופר על רבי זושא שסבל ייסורים רבים בחייו, וכאשר נשאל כיצד הוא שמח בייסורים, אמר כי הוא אינו האדם המתאים לענות על שאלה זו, כיוון שמעולם לא עבר ייסורים...)
                                
אמנם אנו לא חשים זאת, אך הסיבה איננה מפני שחסר בטוב עצמו, אלא מפני שאנו לא משיגים ומבינים זאת. הסיבה להרגשת הייסורים והקשיים היאלמעשה הבנה לא נכונה של המציאות, ועיקר האמונה שבשבילה נבראנו היא להאמין שאכן אין רע יורד מלמעלה.

כאשר האדם מאמין בכך באמת, הרי שהרע עצמו הופך לטוב נראה ונגלה...

ועל כך בפעם הבאה בע"ה...
                                
                            
מקווה שנהנית מהלימוד ומההתאחדות עם הבורא...  ונשמח לראותך גם בשיעורים השבועיים המרתקים המאפשרים לנו להתאחד ביתר שאת וביתר עוז בייחוד נפלא ועצום עם הבורא...

הרב שי שור,
 "אור החסידות לאקדמיה".