לאהוב באמת

בפרשת השבוע אנו קוראים "ואהבת את ה` אלוקיך ושמרת משמרתו וחוקתיו ומשפטיו ומצותיו כל הימים" (יא,א) נשאלת השאלה כיצד ניתן לצוות עלינו לאהוב את השם?! ניתן לצוות אדם על פעולה פיזית אך לא על מידה שבלב, שהרי האהבה היא בלב, והאהבה, או שהיא קיימת או שאינה קיימת ומה טעם לצוות על כך?
 
יתרה מכך, בפרשת ואתחנן נאמר "ואהבת את ה` אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", "בכל מאודך" הכונה היא בכל ממונך. יהודי האוהב את ה` בלב ונפש בודאי שלא יחוס על ממונו למען שמו יתברך, ומה יש לצוות על זה שוב?
 
כדרכנו נפתח בסיפור מהבעל שם טוב הקדוש זכותו תגן עלינו.
 
פעם אחת התפלל בזמן שהבעל שם טוב היה בעל תפילה, באמצע התפילה הפסיק את תפילתו והלך לרחוב שלפני בית הכנסת, שם היה גוי אחד שמכר עצים. ניגש אליו הבעש"ט וקנה ממנו עגלה מלאה עצים, והגוי הוביל את העצים לבית מדרשו של הבעש"ט. שם צווה הבעש"ט לשלם לגוי עבור העצים, ועבור ההובלה ציוה הבעש"ט לתלמידיו לתת לו בקבוק וודקה. כשקיבל הגוי את שכרו פלט ואמר "ברוך אלו-הי היהודים! שאם גוי היה קונה ממני עגלת עצים לא היה משלם לי כך".
 
שאלו התלמידים את הבעש"ט מדוע ראה צורך להפסיק באמצע תפילתו כדי לקנות העצים. השיב הבעש"ט, "בעת תפילתי ראיתי שיש קטרוג בשמים על עם ישראל שהם מרמים את הגויים במסחר, והיה צורך לסתום פי המקטרג... ובזה, שהגוי הזה שיבח מאוד את היהודים, נסתתמו טענותיו של המקטרג. למדנו כמה גדולה אהבת עם ישראל ישראל אצל הבעש"ט והיה מוכן לעשות הכל כדי לבטל את הקטרוג.
 
חזרה לענין הפרשה. אכן אין אפשרות לצוות על דברים שברגש. שכן, או שהוא מרגיש או שאינו מרגיש! אלא, שמצוות אהבת ה` מצריכה לחשוב ולהתבונן בגדולת ה`, בדרך שתביא בלב התעוררות של אהבת ה`. התורה מצווה את האדם לאהוב את ה`, וכאשר יטען האדם, מה אעשה שאין בליבי אהבת ה`, אומרים לו: עסוק והתבונן בגדולת ה`, ואז יתעורר בליבך רגש האהבה אליו.
 
אלא שהדברים עדיין לא ברורים, אם אדם מתבונן בגדולת הבורא ומגיע לאהבת ה` מדוע מצווה התורה שאהבת ה` צריכה להיות "בכל מאודך" - בכל ממונך, האם לא ברור שאדם המגיע לתובנה מסויימת באופן שזה משפיע על הרגש שבלב, לא יהיה מוכן להשקיע בה את ממונו?! אלא שאין הדבר בהכרח כל כך ועל זה אומרת הגמרא בברכות "יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך", זאת אומרת, ההוכחה שאהבת ה` היא אמיתית כאשר היא מתבטאת עד לנפשך ועד למאודך - ממונך.
 
וכמו באהבת ה`, כך גם בין איש לאשתו ובין אדם לחברו. אהבה התלויה בדבר אינה אהבה, אם אני אוהב מישהו כי יש לו כסף או שיש לי ממנו טובת הנאה כלשהי זו אינה אהבת אמת. אך אם אני מתבונן במעלותיו, במידותיו וכתוצאה מכך נוצרה בליבי אהבה אליו הרי שהדבר אמור להשפיע עד לרובד הגשמי של הדבר שאני מוכן להשקיע בו גם את ממוני. אהבה אמיתית מחייבת להשפיע באופן מעשי שקונה לאישה תכשיט ולחבר מתנה וכו`. ולא כאותו אדם שקפצו עליו שודדים ואמרו לו `חיים או כסף`? הוא אומר להם: רגע תנו לי לחשוב..., יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו זה מראה שגם את עצמו אינו אוהב, אהבה אמיתית יורדת עד לרובד המעשי של בכך ממונך.
 
שבת שלום!