איך מעבירים ביקורת?

פותחין בדבר מלכות, מדברי הרבי

צריכים לעצב את דמותו של המחונך שיהיה אדם ראוי לשמו, בעל טבע אנושי ומוסרי, ורק אח"כ בא החלק השני (והטפל) שבענין החינוך – הקניית ידיעות כדי לדעת כיצד לנצל את הכוחות והאפשרויות שניתנו לו במעשה בפועל....
...זקוקים להקדמת עיקר עניין החינוך, היינו, לפעול שהמחונך יהי` אדם בעל תכונות אנושיות, וכפי שנתבאר לעיל שענין זה מתבטא באופן ההנהגה ד"שלי שלך ושלך שלך", ופשיטא שאינו לוקח דבר ששייך לחברו, וכללות הנהגתו היא מתוך סבר פנים יפות ובאופן של שלום.

 התוועדויות תשמ"ב חלק ב` 1198

כשהילד נפצע

כשילד מקבל מכה, יורד לו דם והוא מתחיל לבכות, אפשר להגיב בשתי צורות. אפשר לומר לו שזה כלום, מכה קטנה ולא נורא. ו אפשר גם הפוך, אפשר להזדהות עם הכאב שלו, להסכים איתו שזה כואב ומהמקום הזה להרגיע אותו. הדרך השניה תרגיע אותו הרבה יותר מהר, כיוון שבדרך זו אנחנו מכבדים את המקום שלו, ולא מזלזלים בו.

בהמשך למאמר הקודם בו דובר אודות תוכחה (ביקורת), נעסוק הפעם  בביקורת – איך להעביר ואיך לא להעביר ביקורת.

ביקורת היא כמו חומר נפץ רב עצמה, היא יכולה לסייע רבות לבניה ופיתוח, אבל מצד שני יכולה להשחית ולהרוס כל חלקה טובה, לכן צריך לדעת איך לתת ביקורת בצורה הנכונה.

הדרך הנכונה

ביקורת צריכה לבוא ממקום שקול, מדוד, מוגבל ועדין וכך היא תורמת לעיצוב הילד. לעומת זאת, כאשר היא בוטה, פוגעת, עוקצנית ומוגזמת היא הורסת ומחבלת.

המטרה והעקרונות

א. להעמיד את הילד בדרך הנכונה – ילד רוצה גבולות ורוצה שיכוונו אותו. אפשר לצאת להפלגה באניה ואעפ"י שיהיה יום שמשי וקיצי עם ים שקט,  אף אחד לא יצא לסיפון. מדוע ? כי אין מעקה, כשיש מעקה זה נותן לנו ביטחון. הילדים רוצים לקבל גבולות נכונים מההורים.
ב. הביקורת אינה עונש ולכן צריכה להיות בנעימות ולא בכעס.
ג. ביקורת לא יכולה לבוא כשהיא סותרת את התנהגות ההורה. כלומר, הורה לא יכול לדרוש מהילדים דברים שהוא בעצמו לא עומד בהם. למשל, אם האבא לא מתפלל במניין אז הוא לא יכול לדרוש זאת מהבן. או אם האבא הוא לא טיפוס ותרן, והבן רואה זאת , אז ודאי שלא יוכל לדרוש מבנו לוותר לאחרים.

שלושה יסודות צריכים להיות בבית בשביל ביקורת בונה וטובה:
א. דוגמא אישית – ההורים צריכים לתת דוגמא אישית לילדים.
ב. אווירה כללית – ממה מתלהבים בבית? האם מפלאפון דור חדש שיצא או מעניין רוחני כלשהו. כדאי אולי לפעמים לוותר על המכשיר מהדור הכי משוכלל, כי המסר שמעבירים לילדים הוא שמה שחשוב בחיים זה הגשמיות ופחות הרוחניות. צריך גם כמובן שהבית ינוהל בנחת, בלי מריבות בלי מתחים עם הרבה שמחה, בית שהילד ירגיש שהוא רוצה להיות שייך אליו.
ג. דיבור ושיחה תמידי – צריך לתת כמה שיותר ביקורת חיובית לילדים ועוד לפני המעשים הטובים שלהם, כדלקמן:

עשה טוב
סור מרע

לפני מעשה
בכל הזדמנות אפשרית ובעיקר בדרך אגב
לסלוד ממעשה כזה בדרך סיפור על דמויות אחרות ולא על הילד (שלא יהיה כחשוד).
אפשר להגיד לדוגמא על עשיו – איזה רשע הוא היה, בטח לא היה מברך, או לא היה מתפלל.

לאחר מעשה

• להתייחס למעשים טובים, להביע הערכה.
• נותן לילד סיפוק (יגרום לו לרצות לעשות עוד מעשים טובים).
• עונה על הציפיות (כל אחד שעושה מעשה טוב מצפה לקבל מילה טובה).
• נותן בעיני הילד ערך נכון למעשים.
• לוודא שהיה מודע לאיסור.
• במקום להעניש לבטא זעזוע מהמעשה.
• להראות לילד שלא מתייאשים ממנו.
• לשוחח כשרגועים.
• לא לדרוש דברים שלא שייכים אליו (גיל, אופי וכו`).

כללי זהירות

1. לא ליצור בית "לחוץ" – ביקורת לומר בנחת ובקיצור.
2. לא להיות "נודניקים", לא לבזבז את ערך הביקורת.
3. לומר באופן ישיר בשפה ברורה ומובנת, ולא לשלוח שליחים במקומנו.
4. ביקורת על המעשה (ביקורת בונה) ולא על האדם (ביקורת הורסת).
5. העברת מסר של אמון באופן כללי, האכזבה היא רק מדבר נקודתי.
6. לשמור על כבוד הילד. להיות בעדו ולא נגדו.
7. לתת לו סולם לרדת מהעץ.
8. ללא ציניות, רק ברצינות.
9. לא להשוות בין אחים לעולם.

דוגמא לסיום
הודיעו להורים מהבית ספר על מעשה מאוד לא טוב שהילד עשה ושולחים אותו הביתה. כשהילד מגיע התגובה הנכונה היא קודם כל לקבל אותו בשמחה ובאהבה בלי להתייחס בכלל למעשה. רק אחרי שיהיה בבית חצי שעה או שעה ויראה שיש אווירה בבית ושאוהבים אותו בבית, להתחיל לדבר איתו על המעשה מתוך שיקול דעת ובמתינות. הילד ירגיש שההורים לא נגדו וכך בע"ה ישתף איתם פעולה.

הרב נדב כהן - אסנט צפת