הגלות והגאולה

השבוע אנו פותחים את חומש `דברים,` המכונה `משנה תורה`, ואשר הוא שונה מארבעת החומשים שקדמו לו, שכן הוא בעיקר מעין חזרה על הנאמר בתורה עד כה, ועל חומש זה נאמר בגמרא כי  "משה-רבנו מפי עצמו אמרו".
 
שבת זו, לפני ט` באב, נקראת גם "שבת חזון" על שם ההפטרה הנקראת בשבת זו "חזון ישעיהו ..." וכן-גם, שבת חזון מ"לשון מחזה" כאימרתו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב שבשבת זו "מראין לכל אחד ואחד המקדש דלעתיד (השלישי) מרחוק".
 
ננסה לקשר בין ייחודיותו של חומש דברים, פרשת השבוע והקשר לט` באב שיחול השנה במוצאי שבת קודש (נדחה).
 
כדרכנו נפתח בסיפור חסידי והפעם על המגיד ממזריטש, תלמידו של הבעל שם טוב הקדוש.
 
מסופר כי פעם אחת הגיע אל המגיד ממזריטש חבר נעורים שלמד עימו בצעירותו בטרם נתפרסם ונהיה מנהיג ורבי לחסידים. האורח שהה שבת שלימה במחיצת המגיד ממזריטש ועקב מקרוב אחר הנהגתו.
 
במוצאי השבת, בטרם נפרד מהמגיד, ביקש לשאול את המגיד שאלה אחת המטרידה אותו. "הרי בצעירותנו למדנו יחד נגלה וקבלה, ולא ראיתך אז מתפלל באריכות כל כך כפי שראיתי בשבת זו שהתפללת במשך שעות רבות, בכוונה גדולה ובהתבוננות נפלאה...
 
אמר לו המגיד: אמור לי, מה אתה עושה לפרנסתך? השיב האיש ברשותי חנות קטנה, אותה מנהלת אשתי, כדי שאוכל לשבת וללמוד תורה במנוחה. מלבד חודשיים בשנה בהם אני נוסע ליריד לרכוש סחורה ולמלאות את מלאי החנות ואז אני חוזר לעירי ולתלמודי.
 
שאל אותו המגיד: מדוע לך כל הטירחה הזו, ומדוע עליך לבזבז זמן יקר כל כך עבור רכישת הסחורה, האם לא יותר פשוט ונוח לשבת בבית ולתכנן את מסע הקניות הזה עד הפרט האחרון מבלי לטרוח ולאבד את זמנך?!
 
השיב האישי, בערל`ה, כך נקרא המגיד בשם חיבה בצעירותו, נראה לי שנשארת מעט תמים..., אינך מבין שמזה שאשב בבית, אחשוב ואתכנן את המסע כולו לא יכול לצאת מזה פרנסה או כסף... כדי להתפרנס עלי לנסוע ולטרוח עד היריד ושם לבחור סחורה טובה ולדבר עם הסוחרים, ככה מתפרנסים!
 
אמר לו המגיד, ידידי היקר, כך הדבר בדיוק בצעירותנו למדנו קבלה והכל טוב ויפה אבל זו הייתה רק התיאוריה, זה היה רק התכנון אבל כדי להתחבר ממש אל ה` חייבים לפעול, ללמוד ולהתבונן בתפילה ובעיקר לקיים את מצוותיו, אחרת הכל תיאוריה יפה ותו לא...
 
חזרה לענין הפרשה. בארבעת החומשים הקודמים קראנו בעיקר על קורות עם ישראל במדבר, בהנהגתו של משה רבינו, תקופה שאופיינה בניסים ובנפלאות, בסגנון חיים על-טבעי, בחיי היום יום בגדיהם גדלו עימם, מזונם היה לחם מן השמים, מים שתו מבארה של מרים, ענני ה` מלווים אותם ומגינים עליהם, ואף ניצחנותיהם במלחמות היו בדרך נס מעל הטבע, `ה` ילחם לכם ואתם תחרישון`, `והיה כאשר ירים משה ידיו וגבר ישראל` וכו`.
 
בחומש דברים, כשאמר משה רבינו את `משנה תורה` לעם-ישראל, הוא כבר ידע שהוא לא יכנס לארץ ומי שיכניס את בני ישראל לארץ יהיה יהושע תלמידו, ובזאת ידע משה רבינו כי זו תקופה שונה מתקופת המדבר שכן כעת חייהם יתנהלו על פי הטבע, יהושוע יצטרך להילחם ממש ביושבי הארץ ובני ישראל יעמלו קשה לפרנסתם בזריעה וחרישה וכו`.
 
משה רבינו, בספר `משנה תורה` ראה גם את האתגרים העומדים לפני עם ישראל בכניסתם לארץ, אתגרים לא פשוטים לעומת חיי המדבר השלווים בהם ראו וחשו גילוי אלוקות על כל שעל באמצעות הניסים שליוו אותם. בארץ ישראל הם יתמודדו עם מצב של ניסיוניות גשמיים ורוחניים ומנין ישאבו את הביטחון בה` שלא יעזבם? על זה יצטרכו בני ישראל למסירות נפש על מנת לעמוד בניסיונות ולא ליפול חלילה. זהו ספר משנה תורה.
 
אכן בעם ישראל היו תקופות אפילות בהם יהודים נדרשו למסור את נפשם, כפשוטו ממש, עבור קיום התורה והמצוות. כיום אמנם ב"ה איננו נדרשים למסור את הנפש פיזית לקיום התורה והמצוות ובכל מדינות העולם יש חופש דת ואין שום מונע ומעכב ממשי על קיום המצוות, רק שכיום, דווקא מתוך הרווחה בה אנו חיים, נדרשת מאיתנו מסירות נפש לא פחות קשה. הנסיונות הרוחניים בזמננו עם כל ההתפתחות הטכנולוגית דורשת מאיתנו למסור את הרצון, לוותר על אי אלו רצונות כדי לקיים מצווה או להתפלל במנין וכדו`, באמצעות מסירות נפש זו אדם זוכה להגיע לדרגות גבוהות מאוד וזו היתה המטרה בכניסה לארץ ישראל שם נידרשת יגיעה גדולה באמצעותה מגיעה למעלות גדולות יותר.
 
זהו גם הקשר לזמן בו אנו מתחילים לקרוא את חומש דברים בשבת חזון בו "מראין לכל אחד ואחד המקדש דלעתיד (השלישי) מרחוק", זמן השיא של צפיה לבנין בית המקדש ולגאולת עם ישראל, ביודענו כי דווקא מתוך הגלות הקשה והמרה כאשר "החושך יכסה ארץ" דווקא אז תצמח הגאולה האמיתית והשלימה "ועלייך יזרח ה`, וכבודו עלייך ייראה" במהרה בימינו אמן.
 
שבת שלום וגאולה קרובה.
 
הרב יעקב פרידמן
 
מוסקבה