חטאם של המרגלים

פרשת השבוע פותחת בסיפור שליחת שנים עשר המרגלים על-ידי משה רבינו במטרה לתור את הארץ המובטחת, כהכנה לכיבוש הארץ. בחזרתם, הם מוציאים אץ דיבתם הרעה על ארץ ישראל, וממרידים את העם מלעלות ולכבוש את הארץ, למעט כלב בן יפונה ויהושע בן נון שלא היו שותפים לדעת חבריהם.

ישנו כלל "אחרי רבים להטות" שיש ללכת אחרי דעת הרוב, אם-כן, מה היה חטאם של המרגלים כאשר יש עשרה מרגלים הביעו את דעתם נגד כיבוש הארץ בניגוד ליהושע בן נון וכלב בן יפונה שהיו בדעת מיעוט? שנית, מדוע התפלל משה דווקא על יהושע שלא יפול בעצת חבריו ולא התפלל על כולם?

כדרכנו בקודש, נפתח בסיפור חסידי הטרם נבאר את חאטם של המרגלים.
 
סוחר טבק היה ר` אברהם, וגם בר-אוריין. את עיתותיו הפנויות הקדיש ללימוד תורה ולעבודת הבורא. מידי כמה זמן נוהג היה ר` אברהם לצאת למסע עסקים  כדי לבסס את קשריו המסחריים. הדרך מעירו, וילקומיר שבליטא, לנייז`ין שברוסיה הלבנה, ארוכה וקשה. אבל מה לעשות, פרנסה היא פרנסה. רעייתו המסורה הכינה לו מלאי של מזון למשך התקופה הארוכה, ובגדים חמים להתגונן מפני הצינה. שכן הימים ימי חורף, ואת הדרך יש לעשות בעגלות רתומות לסוסים, כאשר הרוחות הקרות חודרות עד העצמות.
 
ידיד קרוב היה לו בעיר, ר` יעקב קוידנר. מנכבדי חסידי חב"ד היה ומאנשי-הדעה שבהם. בכל פגישה נוהג ר` יעקב לחזור באוזניו מתורתם של רבותיו, ור` אברהם, אף שלא נמנה עם עדת החסידים, היה מטה אוזן קשבת ומאזין בכובד-ראש לדברים.
 
לפני היפרדם פנה אליו ר` יעקב בבקשה: "הלוא אתה נוסע לעיר נייז`ין, שם טמון קדוש ישראל, רבי דובער, האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש זצ"ל. עשה עמי חסד, היכנס לציונו הקדוש והזכר את שמי שם". נענה ר` אברהם לבקשת ידידו והבטיחו למלא את בקשתו.
 
והנה, זה חודשים אחדים עושה ר` אברהם במסעו. הקור באותה שנה היה נורא. סופות שלגים עזות השתוללו וחסמו את הדרכים.

לבה של אשתו הייתה עם בעלה, ר` אברהם, העושה את דרכו בתוך הסופות, כדי להביא לחם לביתם, וגם בלילה, על משכבה, היתה מתייסרת בדאגות ובגעגועים. אין לדעת אם היתה זו דאגתה הרבה או שמא הקור העז, שהפילוה למשכב. ראשה קדח מחום וריאותיה נפחות משיעול ואם הצליחה בתחילה לגייס את שארית כוחותיה כדי לטפל בשלושת ילדיה הקטנים, אך לבסוף אפסו כוחותיה.
 
רופא מומחה מהעיר הגדולה לא נתן לה סיכוי. במשך כל הלילה ישב הרופא צמוד לחולה שנאבקה על חייה. בחצות הלילה עצמה החולה את עיניה, נשימתה נחלשה ביותר, והסובבים חשו כי אלה רגעיה האחרונים עלי אדמות.
 
נשים בוכיות ניגבו את דמעותיהן והחניקו את קול בכיין. הגברים קראו בלחש פרקי תהילים. הבוקר האיר. ופתאום אירע הנס: עיני החולה נפקחו. היא הביטה בתימהון בסובבים אותה. בקול חלוש ביקשה מעט מים. אט-אט הוטב מצבה. הצבע שב לפניה ומצבה הלך והשתפר משעה לשעה. ויהי הדבר לפלא.
 
שמחה רבה שררה בביתו של ר` אברהם עם שובו, אחרי חצי שנה שנעדר מביתו. השולחן היה ערוך בכל טוב וקרובי משפחה וידידים באו לקבל את פניו. ביניהם היה גם ידידו הקרוב, ר` יעקב. בין הדברים סיפרו בני המשפחה על מחלתה הקשה של הרעיה ואת דבר רפואתה המופלא.
 
על פניו של ר` אברהם ניכרה סערת-נפש עזה. בעיניו נקוו דמעות והתרגשותו נראתה לעין-כול. שעה ארוכה ישב כך, נסער ומהורהר, ואחר פתח ואמר: "עכשיו הקשיבו לחלק מהסיפור שלא ידוע לכם.
 
"כשהגעתי לנייז`ין, הייתי עייף ומותש. גם עסקיי לא עלו יפה, והייתי מדוכדך למדי. לילה אחד עליתי על יצועי, אך כל מאמציי להירדם עלו בתוהו. בלבי התעצמו הגעגועים לבני-ביתי ולרעייתי. כשחשבתי על רעייתי, אחזה בי פתאום חרדה. איזושהי מועקה סתומה. כאילו דבר-מה נורא עומד לקרות לה.
 
"באותו רגע נזכרתי בבקשתו של ידידי, ר` יעקב, להזכיר את שמו על ציון-קברו של הרבי האמצעי זי"ע. קמתי ממיטתי, לבשתי את בגדיי החמים ופניתי למקום-מנוחתו של הצדיק.  והנה, כשהגעתי סמוך לקבר, אחזה בי פתאום צינה עזה שאין לתארה. כל בגדיי לא הועילו. גופי רעד ושערותיי סמרו. אל הקור העז נלווה גם פחד גדול, חרדה נוראה וחסרת-פשר. "עמדתי ליד הציון הקדוש, רועד כולי, בלי יכולת לזוז. רגע אחד רציתי לעזוב ולחזור לאכסנייתי, אך כוח נעלם אחז בי והאיץ בי להתגבר ולגשת אל הציון.
 
"בין כה וכה החל השחר להפציע. אז הוצאתי מכיסי שני פדיונות-נפש, שהכנתי קודם לכן. האחד עבור ר` יעקב, עבורי ועבור בני-משפחתי, והשני, בקשה מיוחדת עבור רעייתי. קראתי את ה`פדיונות`, ובאותו רגע חשתי הקלה עצומה. חום נעים פשט בגופי ורוחי הנסערת נרגעה בבת-אחת". ר` אברהם נשם עמוקות והמשיך בקול רועד: "מדבריכם עולה, כי השעה שבה נחלצה רעייתי באורח ניסי ממחלתה, היא בדיוק אותה שעה שבה הנחתי את ה`פדיון` על קברו של הצדיק הקדוש"...
 
חזרה לפרשתינו. בעניין של `אחרי רבים להטות`, פעם פנו לאחד מגדולי ישראל ושאלוהו "רוב העולם הרי מורכב מגויים, והיהודים לא מגיעים אפילו לאחוז אחד מאוכלוסיית העולם. גם בתוכנו, רוב היהודים אמנם מאמינים ומסורתיים, אבל לא מקפידים על שמירת התורה והמצוות. למה לא נלך אחרי הרוב?! ענה להם: אמשול לכם משל, בעגלה אחת נסעו עשרה אנשים שחזרו מחתונה ולאחר ששתו הרבה "לחיים" ולא הבחינו בין ימין לשמאל... למעט העגלון. כשהגיעו לצומת דרכים, רצה העגלון לפנות ימנה אך כל רוב הנוסעים, תשעה במספר, צעקו לו לפנות שמאלה כשהם בטוחים שזו הדרך הנכונה. מובן, שהפניה שמאלה בטוח לא תביא אותם למחוז חפצם ואולי גם לאבדון...
 
כשאנו באים לבחון את חטאם של המרגלים, הרי הם נשלחו לרגל את הארץ ואת זה באמת הם עשו, הם דיווחו מה הם ראו שם, מה לא היה טוב בזה? אלא שטעותם של המרגלים הייתה, במחשבתם השגויה שמהעובדה שנבחרו על ידי משה לתור את הארץ והאפשרות לכבשה בדרך הטובה ביותר, הם חשבו כי נתנה להם גם הסמכות להחליט על עצם השאלה אם להיכנס לארץ, או לא!

כאן טמון חטאם של המרגלים. שליחותם הייתה רק כדי לברר באיזו דרך קל יותר לכבוש את הארץ, אבל מכאן ועד להסיק מסקנות החלטיות כמו "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו"... זאת לא בקשו מהם! ולא זו הייתה השליחות! השליחות הייתה לומר מה הארץ ואנשיה ומהיכן קל יותר לכבוש. לעצם הכיבוש אם ה` מצווה לכבוש בטוח שנצליח לכבוש בעזרת ה`!

מדוע באמת נכשלו המרגלים במחשבתם ובמסקנה של "לא נוכל לעלות..."  הרי לא היו אלה אנשים פשוטים, אלא אנשים נבחרים ומורמים מעם "ראשי בני ישראל" איפה האמונה ביכולת ה` להכניסם לארץ?! מסבירה תורת החסידות כי חיי המדבר העניקו לבני ישראל מצב אידיאלי ונוח לעבודת ה` ללא שום טרדות. שכן, את מזונם קיבלו בצורת מן מהשמים,  מים סופקו להם מבארה של מרים ובגדיהם נשתמרו ולא נשחקו ואף גדלו עימם! מצב המאפשר להתמסר בכל ליבם ובכל נפשם ללימוד תורה וקיום מצוות ללא טרדות פרנסה וכד`. וזה היה חששם שהכניסה לארץ ועבודת האדמה עם המצוות התלויים בה וכו` תפריע לעבודת ה` ועל-כן מוטב להישאר במדבר!

ועוד יותר הם טענו אנחנו הרי רואים במדבר שולט הקב"ה ואין יכול עליו במדבר זה עצמו שינם גבורים בני ענק עצים גדולים ופירות וכ"ו זה מראה שכביכול אלוקים שם לא נמצא ובמילא המסקנא שכאן אנחנו ניפול ח"ו כי אולי עזב ה את הארץ.

זו הייתה טעותם מאחר ורצון התורה הוא שילוב בין החיים הארציים לאמונה ועבודת-ה`. זו תכלית כל הבריאה - להחדיר את הקדושה בתוך החיים הגשמיים. ובמילא גם בארץ שכולם נראים גדולים וחזקים ישנו מנהיג לבירה והוא מחליט מה יהיה וע"פ ישק דבריו כמו שהיה במצרים ולכן הם ממש טעו ביסוד .

ומכאן להסבר מדוע התפלל משה רק על יהושע בן נון ולא על כולם, מאחר ויהושע בן נון נועד להיות ממלא מקומו של משה בהנהגת הדור הנכנס לארץ, ולכן, היה חייב לבטל את רצונותיו והרגשותיו האישיים ולהתמסר למילוי רצון ה`. כמנהיג לעתיד אסור לו ליהושע לטעות ולהחסחף אחרי חבריו. ולכן דווקא עליו התפלל משה: "י-ה יושיעך מעצת מרגלים".

בפסים אקטואליים אפשר לומר, שלא תמיד הולכים אחרי הרוב, בטח לא במקרים שזו טעות! חטא המרגלים (למרות הרוב) היה חטא! ונכון שאנו המעט מכל העמים, ולכאורה, אנו צריכים להתחשב במה שיאמרו המדינות בעולם, אלו `הידידותיות` ואלו העויינות, כאן ראינו שלא תמיד הרוב צודק... ולפעמים העולם נגוע בצביעות, הנה בסוריה נטבחים מידי יום מאות בני אדם באכזריות נוראה, אנשים נשים וטף, והעולם ממתין ושותק... וכאן בישראל, אם מתנחלים בנו כמה בתים על קרקע בארץ ישראל, או מתנחל שהרג טרוריסט והגן והציל אנשים ממוות העולם צועק שאנחנו אכזריים, בלתי מידתיים וכל המילים היפות... טענותיהם אינם צודקות, כאתם השיכורים שבמשל הנ"ל, יש דרך אחת ויחידה היא דרך התורה ומצוות ובזכות האמונה בה` נתגבר על כל המכשולים.

חבר יקר, בימים אלו אנו מציינים את יום ההילולא ה-18 של הרבי מליובאוויטש זי"ע, רבבות יפקדו את ציונו הקדוש ויעתרו בתפילה להרכה והצלחה, לגאולה וישועה. המעוניים להזכיר את שמם ומשפחתם על ציוני הקדוש של הרבי מוזמנים לכתוב אלי באימייל ובעז"ה יזכירו אותם לברכה.

קבלת השבת בקהילה הישראלית, ביום שישי בשעה 7.30 במרכז היהודי `מארינה ראשצ`ה`. כולם מוזמנים, לא כדאי להחמיץ, כל שבת היא חוויה מיוחדת!
 
שבת שלום ובשורות טובות

יעקב פרידמן
מוסקבה