וישמע יתרו

הפרשה של השבוע נקראת על שמו של יתרו, כהן מדין, החותן של משה. יתרו היה עובד עבודה זרה, לא סתם עובד עבודה זרה, הוא היה הכהן הגדול ביותר של עבודה זרה בעולם.
דווקא יתרו שלא היה יהודי, הוא זה שבא ואומר "עתה ידעתי כי גדול ה`", הוא מודה בגדולתה של התורה, דווקא אז אנו מקבלים את עשרת הדיברות.
מודעות יהודית או מודעות לועזית
כיום אנו עדים לתופעה שרבים מחפשים עומק בחיים שלהם. לא מסתפקים בחיים טכניים, חיים של עשיה בלבד, אלא מחפשים משהו מעבר, משמעות פנימית לחיים.
כך גם בקרב הציבור הדתי, לא מסתפקים במסורת נטו, בטקסים, אלא מחפשים משהו עמוק שימלא אותם. התופעה המעניינת היא שגם בציבור הדתי הרבה מחפשים את אותו רובד עמוק דווקא מחוץ ליהדות, מחפשים את זה בסדנאות ניו אייג` למיניהם.
האם יש עם כך בעיה ? מה רע הם אומרים, אני מוציא מזה רק את הטוב וכך ממלא את חיי בעומק פנימי.
מבלי להתייחס להיבט ההלכתי שבדבר שלכך צריך לשאול רב מורה הוראה, נעמוד על השאלה הרוחנית שבכך. מה הבעיה בכל אותם תורות רוחניות לגבי יהודי ?
פנימיות התורה
האמת היא שגם ביהדות יש צד רוחני ולא רק צד טכני. אמנם כאשר ניזונים בעיקר מהתקשורת נדמה כי היהדות היא רק אסור ומותר ולא שום דבר מעבר, אך אין זו האמת.
אכן, יש גם יהודים דתיים שחושבים שהיהדות היא רק אסור ומותר ולא מעבר לכך. מקסימום זה גם מסורת יפה ששווה להעביר הלאה, אך לא מודעים לכך שביהדות עצמה יש עולם ומלואו של רוחניות בדרגות הגבוהות ביותר, כאשר האסור והמותר הם רק ביטוי של העולם הרוחני.
הצד הזה של היהדות היה שמור בסוד במשך שנים רבות והחל להתגלות בתקופת המקובלים במאה ה16 ויותר מכך בזמן הבעל שם טוב מייסד תנועת החסידות במאה ה18. זוהי בעצם הייתה הבשורה שלו, יש ביהדות הרבה מעבר לאסור ומותר, ובלי זה מפספסים חלק עיקרי.
שדות זרים
אך מעבר לכך שזה קיים אצלנו, מה בכל זאת הבעיה ללכת לחפש "מודעות" בשדות זרים ?
מעבר לבעיה ההלכתית שבדבר (שעל כך יש להתייעץ עם רבנים הבקיאים בנושא), יש בעיה רוחנית עמוקה בהרבה.
המשותף לכל התיאוריות הרוחניות המוצעות בשוק הוא שכולן מציעות לנו חיים טובים יותר. בוא תעשה מדיטציה ותהיה שליו, בוא תעשה יוגה ותהיה בריא (גופנית ונפשית), תחזור אחורה בזמן ותגלה מי היית בגלגול הקודם כדי שתוכל להשלים יותר עם מצבך היום וכן הלאה.
כלומר, שהמטרה היא במילים אחרות, טוב עצמי, טוב אישי, במילים קצת פחות יפות – אינטרס אישי, אגו. אני ירגיש טוב יותר.
דבר משותף נוסף לכל התיאוריות הללו הוא שאין שם אלוקים. כלומר, הבורא הוא לא צד בעניין, העיקר שלך יהיה טוב, לך יהיו חיים טובים יותר, מהנים יותר, אבל מה עם הבורא ? הוא לא נמצא שם, זה לא נוגע בכלל מה דעתו על כל הסיפור הזה...
איפה הבורא בכל זה ?
אם הבורא היה אי שם במרחקים, משגיח מלמעלה מבלי לרדת לפרטים ומבלי להיות מעודכן בכל מה שקורה כאן, אז אכן אפשר היה לומר שאין הוא צריך להיות צד בעניין. כל עוד שיש איזו תיאוריה שעושה לי את החיים פשוטים יותר, קלים יותר, מהנים יותר, אז למה לא ?
הבעיה היא שזה לא ככה...
הבורא נמצא פה איתנו בכל מקום, כל הזמן. כל תיאוריה (טובה ומהנה ככל שתהיה) שלא מתייחסת למציאות שלו, ולא "לוקחת אותו בחשבון" כגורם משפיע ועיקרי מפספסת את העיקר. מה זה משנה שהחיים נוחים יותר אם אני לא מקיים את רצונו של בעל הבית ? מה זה עוזר לחיות חיים פשוטים יותר אם אני לא עוצר לומר תודה למי ש"אמר והיה העולם" ? מה התועלת בחיים טובים יותר אם אין בהם התייחסות לרצון השם ?
אכן אפשר לשון ולהתווכח מה רצונו, ועד כמה הוא יורד לפרטים, אך כאשר התיאוריה הרוחנית לכתחילה לא מתייחסת לקיומו באופן רציני, אזי העיקר חסר מהספר.
אנרגיה קוסמית
אמנם יש גם שיטות שמדברות על אנרגיה קוסמית, ישות רוחנית, שדים רוחות ועוד, אבל ההתייחסות היא תמיד כזו שהאנרגיה נמצאת אי שם למעלה, אנחנו כאן למטה ומי אנחנו שנחליט מה רוצים ממנו, ולכן פשוט עדיף לא לדבר על כך.
אם כבר מתייחסים לזה אז ההתייחסות היא שבטח אותה "אנרגיה" רוצה שנתנהג כראוי, שנאהב, שנהיה ביחד, שנעשה טוב לאחרים וכו` וכו`. אמנם זה נשמע טוב ומפתה, סך הכל זה נותן לי אישור לטעון, שאני כן מתייחס לבורא מצד אחד, אבל יכול להמשיך לעשות מה שבא לי מצד שני...
ברור כי מי שמתבונן בעניין לעומק מבין שאין עולם בלי בורא. כשלומדים את פנימיות התורה מבינים גם איך הוא נמצא בכל מקום כל הזמן וממילא קולטים כי הוא גורם מרכזי שצריך להתייחס אליו בהתאם.
לסיכום

ביהדות ובפרט בחסידות אפשר למצוא את העולם הרוחני שימלא ויאיר את חיי קיום תורה ומצוות. ב"שדות הזרים" נמצא אולי טיפים טובים אך הם בעיקר יטפחו לנו את האגו ולא יקרבו אותנו לבורא. הבחירה שלנו היא להחליט מה יותר חשוב לנו מבן השניים – טיפוח האגו או הקירבה לבורא...

 
הרב נדב כהן - אסנט צפת