פרשת שמות

השבוע אנו מתחילים את החומש השני בתורה בפרשת שמות. בפרשה נקרא על אחת התקופות הקשות ביותר בעם ישראל - שעבוד מצרים. קם מלך חדש המתנכר למשפחתו של יוסף וכפר בכל הטובה שעשה יוסף למצרים שהצילם מרעב וכליה. הוא חושש מהתרבותם של בני ישראל במצרים ומחליט לשעבדם בעבודת פרך ובכך לכלותם.

בהמשך הפרשה נקרא על שליחותם של משה ואהרון ועל הדין ודברים עם פרעה: וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה-אָמַר ה`, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה-מִי ה` אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל:  לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה`, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַה` אֱלֹהקינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם.
וכאן הבן שואל: תשובת פרעה, `למה תפריעו את העם... לכו לסבלותכם`, תמוהה משהו. לפרעה יש תכנית מחושבת וקבועה מראש לטיפול בבני ישראל. כיצד זאת הוא מנהל משא ומתן עם משה ואהרון בנימוס "למה תפריעו... "לכו לסבלותכם"... מדוע פרעה לא גרשם מעל פנים בצעקה "לכו לעבוד?!"
נפתח כדכנו בספור חסידי בטרם ניגש לביאור בפרשה.
חסיד אחד נהפך עליו הגלגל, ירד מנכסיו ונעשה עני גדול. מאחר שבחוץ לארץ היו לו קרובים, עשירים גדולים, שאל בעצת הגאון הקדוש מגור - בעל חידושי הרי"מ, אם יסע לקרוביו בחו"ל, לבקש מהם עזרה, שיוכל לעשות איזה עסק להתפרנס ממנו, והצדיק לא הסכים.

שאל האיש: אם כן אולי אכתוב להם מכתב, אתאר להם רוע מצבי, וישלחו לי מעט כסף למחייתי, כי הם נדיבי לב, כל שכן שאני קרוב משפחה להם. השיב הרבי: אף לזה אינני מסכים. הדבר היה לפלא בעיני האיש, הוא נסע בפחי נפש הביתה ובמצבו לא בא כל שינוי לטובה.
אחר כך נסע עוד פעם לרבי מגור, וכן חזר הדבר כמה פעמים. וצרת האיש גדלה, עולליו שאלו לחם וביתו ריק, ואשתו מציק לו מאוד, על שאינו חס על נפשו ונפשות ביתו ואינו נוסע לקרוביו. כשבא עוד פעם לרבי מגור, בכה הרבה לפני הצדיק ואמר: איני רואה שום עצה לפני, אלא לפנות לקרוביי שבחוץ לארץ שיתמכו בי.
השיבו הרבי: מה אעשה לך, אני כבר אמרתי לך דעתי. ולא יכול עוד האיש להתאפק וכתב מכתב לקרוביו על מצבו. מכתבו עשה פרי, קרוביו שלחו לו תיכף סכום הגון ומצבו השתפר. אחר כך שלחו לו עוד כמה פעמים סכומי כסף. בלי שום דרישה מצדו, והוא נחלץ מן המיצר. אבל, אחר זה חלה האיש במחלה אנושה, ומצבו הלך ורע מיום ליום, ולא יכול לרדת ממיטתו.
צערו היה גדול ביותר, שלא יכול לנסוע לעיירה גור להתנצל לפני הצדיק, כי הוא תלה את סיבת מחלתו בזה שעבר על דעת הצדיק.
ביקש את אחד מידידיו שיסע לגור לספר לרבי על מצבו. הלה נסע, הזכיר את החולה לפני הצדיק ואמר שצריך לרחמים גדולים. הצדיק שתק כמה רגעים, ואחר כך אמר: דע לך, שלפעמים כשנגזר על אחד מיתה ר"ל, יש עצה בשמים להסיר ממנו רוע הגזרה על ידי יסורים. עני חשוב כמת, ועל ידי כך היה יכול עוד לחיות, ומה אני יכול לעשות אם הוא בעצמו דחה את העניות מאיתו, כשקרוביו הסירו ממנו את הדחקות, נפסקה חיותו... ידידו של אותו חסיד נסע תיכף מגור אל החולה, וכבר לא מצאו בחיים...

חזרה לפרשתנו: המדרש אומר כי משה ואהרן, ככל שבט לוי, היו פטורים מעבדות מצרים. מדוע? מסביר הרמב"ן, שדבר ידוע הוא שלכל עם יש חכמים ומורי תורתם שהם נעלים מיתר העם ואת זה פרעה הבין ולכן איפשר לשבט לוי לעסוק בתורה ופטרם מן העבודה וזהו אמר להם "לכו לסבלותכם, לענייניכם הפרטיים ואל תפריעו את העם ממעשיו.
לאור יסוד זה נבין היטב את משמעות הדו-שיח בין פרעה למשה ואהרון. משה ואהרן ביקשו להניח ולשחרר את בני ישראל מהשיעבוד כדי שיעבדו את ה`. פרעה עונה להם: מספיק ששבט לוי פנוי לעבודת-ה`. לכו אתם -משה ואהרן- עבדו את ה` ואל תשנו את סדרי המדינה! זאת אומרת, פרעה מבין את חשיבות עבודת ה` ומשחרר שבט שלם למטרה זו, אך ביחד עם זאת, הוא תובע הפרדת דת מהמדינה - התורה זה דבר אחד והנהגת המדינה היא דבר שני. הוא מכבד את משה ואהרן כשבט לוי שתפקידו לשרת את ה`, אך תעשו זאת בבתי-הכנסיות ובישיבות אך אל תתערבו לאחרים בחיים.
זו הייתה טענתו (וטעותו הגדולה) של פרעה "לכו לסבלותכם" התורה היא עצם קיומו של היהודי היא חייו ממש "כי הם חיינו" התורה היא מורה הדרך של היהודי ולא ניתן לנתקה מהתעסקותו של היהודי בעולם. התורה מקומה בבית הכנסת כמו בחיי המעשה השוטפים "בכל דרכיך דעהו". לא ניתן לומר שמקומה של התורה היא רק בישיבות ובבתי הכנסת בלבד אלא התורה נוגעת בכל חלק ורגע בחיי בני ישראל.
ממשה ואהרון אנו למדים דבר נוסף. הרי הם היו פטורים מן השיעבוד מה היה איכפת להם ששאר השבטים עובדים בפרך? מהם אנו למדים שאין להיכנע לדרישת פרעה, שבו באוהלה של תורה ואל תתעניינו במה שקורה בחוץ. משה ואהרן עמדו על כך שעוד יהודים יוכלו ללמוד תורה ולעבוד את ה`. הם לא יכלו לשבת בשקט ולעסוק בתורתם ובעבודתם בעודשישנם יהודים שכוחות-נפשם מסורים ל`פרעה מלך מצרים`. דווקא מתוך הדאגה לזולת ולמצבו, יחד עם עמידה איתנה מול טענות פרעה, זכו משה ואהרון להחיש את הגאולה ולהוציא את בני-ישראל ממצרים.