אמונה וביטחון

בפרק הקודם הסברנו את ההבדל בין אמונה וביטחון. אמונה היא שמתמודדים עם הקשיים מתוך אמונה שהכל לטובה, שצריך להחזיק מעמד ולשאת את הקושי ואת האתגר. ביטחון הוא כאשר מבינים שהקב"ה רוצה שיהיה לנו טוב גלוי, טוב נראה ונגלה. לא רק שנתמודד עם הקושי מתוך הבנה שבפנימיות הכל לטובה, אלא שנגבר על הקשיים ונזכה לראות בפועל איך הכל לטובה.

גאולה
גאולה היא כאשר רואים את הטוב בגלוי. בגאולה האמיתית והשלימה נראה כולנו את הטוב הגלוי, אחת הדרכים להביא את הגאולה השלימה היא על ידי שנגיע לגאולה הפרטית שלנו. לכן, בגאולה הפרטית שלנו אנחנו לא רק מתמודדים עם הבעיות, לא רק מאמינים, אלא בוטחים. רואים איך הטוב הנעלם מתגלה במציאות החיים שלנו באופן גלוי.

סוד התודעה
ראשית השינוי כפי שהסברנו הוא בשינוי התודעה. לפקוח את העיניים. להבין שהקב"ה אוהב אותנו ורוצה בטובתנו. שינוי התודעה שלנו יביא לשינוי המציאות, הן בתחום הפרטי והן בתחום הכללי, הן ברוחניות והן בגשמיות.
ככל ששינוי התודעה יהיה עמוק יותר ושלם יותר, כך הוא גם יפעל יותר על המציאות.
כפי שאומר דוד המלך בספר תהילים "הבוטח בהשם חסד יסובבנו", כלומר הביטחון בהשם הוא זה שממשיך את החסד (הטוב הגלוי) לחיים שלנו.
כעת ניגש להסביר כיצד עושים זאת בפועל.

מציאות
אמנם הקב"ה רוצה בטובתנו, ורוצה בטוב הגלוי, אך אנו רואים במציאות העולם שלא תמיד המצב כל כך טוב, וכפי שהארכנו בפרק הקודם הרבה פעמים גם רואים להיפך.
היה אפשר להבין בצורה מוטעית ולחשוב שכל המציאות תלויה רק בתודעה שלנו.
ממילא, אם אני רואה אדם שהטוב אצלו לא בגלוי, משמע שהתודעה שלו אינה כראוי.
הבנה זו היא מוטעית.
כל דבר שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית, להכל יש סיבה והגיון. כל תופעה של סבל ורוע בעולם נובעת מסיבה כלשהי, אין זה בגלל שהתודעה שלנו לא מכוונת כראוי. יש מצבים שאדם נולד אליהם, יש מצבים שאדם נקלע אליהם שלא באשמתו. לפעמים הסיבה לסבל יכולה להיות קשורה אפילו בגלגולים קודמים, ובוודאי שאי אפשר להאשים כאן את האדם שמחשבתו ותודעתו אינם כראוי.

אם כך נשאלת השאלה, מה יעזור שינוי התודעה שלנו, הרי בורא עולם עשה את הטוב נעלם מסיבה מסוימת ? במילים אחרות, עם הקשיים לא נוצרו על ידי המחשבות שלנו, מדוע שיפתרו על ידי המחשבות שלנו ?

מידת הדין
כל העניינים הלא רצויים, החל מהחלל שנוצר בצמצום הראשון, ממשיך בחילול השם שרואים בעולם המתבטא בכך שהעולם לשון העלם מפריע לנו לחוות את הקב"ה, ובפרט הקשיים והסבל המסתירים לנו על הקב"ה, נובעים ממידת הדין של הקב"ה.
אמנם הקב"ה הוא זה שיוצר את ההסתר, אבל אף על פי כן, הוא גם רוצה שנביא את הגאולה, שנגלה את הטוב. הקב"ה רוצה שנמתיק את הדינים. הוא לא רוצה את הדינים כמו שהם, הוא רוצה את הטוב הגלוי.
חס ושלום לחשוב שהקב"ה רוצה את המצב של חילול השם, את הרע בעולם. להיפך, הוא כפוי ואנוס לכך, הרצון שלו זה בתענוג שלנו ובטוב שלנו.
לכן הוא נתן לנו "עבודה", שעניינה להביא את הטוב לגילוי.

"עבודה" זו של ביטחון בהשם המביאה את הטוב לגילוי,מוטלת עלינו בדיוק כפי שמוטל עלינו לקיים תורה ומצוות, להניח תפילין, לשמור כשרות וכו`.
אמנם אין לדרג את המצוות ולחפש מה הקב"ה רוצה יותר ומה הוא רוצה פחות, אך יחד עם זאת יש לומר, כי בעבודה זו יש לקב"ה רצון מיחד יותר מכל עבודה אחרת.

קידוש השם
מחומרת העבירות ניתן להבין על חשיבות המצוות. העבירה עליה הכי קשה לכפר (ומכאן מובן כי היא הכי חמורה)היא עבירה של חילול השם. מכך אפשר להבין, כי המצווה של קידוש השם (ההיפך של חילול השם) היא המצווה הכי גדולה.
לכן, "עבודת הביטחון", העבודה שמביאה לגילוי הטוב בעולם, שמונעת את חילול השם ומביאה את קידוש השם היא העבודה הנעלית והנדרשת ביותר.

מידה כנגד מידה
איך המחשבות משפיעות על המציאות ?
הקב"ה מתנהג עימנו באופן של מידה כנגד מידה. כפי שאנחנו מתנהגים איתו כך הוא מתנהג עימנו. למשל, אדם כועס מעורר עליו כעז מלמעלה. אשם שמדבר לשון הרע, ממשיך עליו דברים לא רצויים. מצד שני, אדם שגומל חסד עם יהודי אחר, גומלים עמו חסד מלמעלה, אדם שמקרב יהודי אחר, מקרבים אותו מלמעלה.
לפי זה אפשר להבין שכאשר אנו עושים את "עבודת הביטחון", התוצאה שלה תהיה גאולה, התוצאה תהיה טוב נראה ונגלה.
כלומר, אף על פי שלקב"ה הייתה סיבה להביא אותנו למציאות לא טובה, מציאות בה הטוב אינו בגילוי, הקב"ה מעוניין שאנחנו נעבוד את עבודת הביטחון כדי לבטל את סיבת הגלות.
ועל ידי שאנחנו עובדים את עבדות הביטחון – בטוחים כי הטוב יתגלה, לכן מידה כנגד מידה הקב"ה מגלה לנו את הטוב.

סוד הביטחון
אז איך עושים את זה?
עבודת הביטחון נחלקת לארבעה שלבים מנוחה, שמחה, אהבה ומעשה.

מנוחה
המהות הפנימית של הביטחון מתחילה במנוחה. מנוחה היא ההיפך מטרדה. עיקר העניין של עבוד הביטחון היא מנוחת הנפש. מנוחת נפש הנובעת מהידיעה שבעל הבית של העולם הוא הקב"ה. הטרדות נובעות מההרגשה שאנחנו האחראים היחידים למצבנו. הלחץ והדאגות נובעים מכך שאנו מאוימים.
המחשבה שאנו נושאים את הבעיה, היא הבעיה עצמה, היא הגלות. לכן השלב הראשון ביציאה מהגלות היא להבין ולחוש שהמציאות מנוהלת על ידי הקב"ה, רק הוא מנהל את המציאות, אף אחד אחר לא יכול לעשות שום דבר חוץ מהקב"ה.
התחושה המגיעה מהבנה זו היא תחושת המנוחה. השלב הבא הוא תחושת השמחה הנובעת מההכרה שהקב"ה הוא הטוב האמיתי, וכל מה עובר עלינו הוא לטובתנו.

להשכילך בינה
נבאר כמה קטעים מספר התניא העוסקים בשלב המנוחה והשמחה (הקטעים הם מסימן י"א באגרת הקודש).
כי לא זו הדרך ישכון אור השם להיות חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני, כי על זה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה בטל רצונך כו`. דהיינו שיהיה רצונו בטל במציאות ולא יהיה לו שום רצון כלל בענייני עולם הזה כולם, הנכללים בבני ומזוני כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה שעל כרחך אתה חי.

אדמו"ר הזקן (מחבר ספר התניא) מסביר בקטע זה כיצד להשכין את אור השם בעולם.
כיצד להביא גאולה. יותר נכון לומר שהוא מסביר כיצד לא משכינים את אור השם (לא זו הדרך), אך מכך נוכל ללמוד כיצד כן לעשות זאת.

הרצון והטרדה בבעיות, גם בעיות אמיתיות, הוא שמונע את השכנת אור השם בעולם בכלל, ובחיים שלנו בפרט. גם בעיות של בני חיי ומזוני (משפחה, בריאות ופרנסה).
האופן בו אנו ניגשים להסתכל על מה שחסר, הוא המונע מהטוב להתגלות. התודעה, הרצון בחיי העולם הזה הוא זה שמונע את הגילוי של הטוב בעולם.

כאשר הגישה אל מה שחסר היא באופן של "חַפֵץ", כאשר הרצון בבני חיי ומזוני, מונע מה"אני" ובזה אנו מונחים, רצון זה עצמו מונע את המשכת אור השם, את גלוי הטוב.

בטל רצונך
השלב הראשון הוא שינוי הגישה. יש לבטל את הרצון, שלא יהיה שום רצון בענייני העולם כלל, שמרכז הבעיה לא יהיה ה"אני החפץ".
לשם כך יש להבין שהאחריות היא לא על הכתפיים שלנו. אדם שהוטלה עליו משימה במקום עבודתו, עשוי להיות לחוץ מכך מאוד. אם רק יעבירו את האחריות למישהו אחר, אף על פי שעדיין הוא זה שיעשה את העבודה בפועל, הלחץ כבר ירד ממנו. כלומר, הלחץ לא נובע מהעבודה אלא מהאחריות על הכתפיים. לכן הדרך למנוחה היא להבין שהאחריות היא לא על הכתפיים שלנו.
כך גם צריך להתייחס לבעיות בחיים. כשנבין שהבעיה אינה בידיים שלנו, נפתח את הפתח הראשון למנוחה.

כיצד ניתן לומר שהבעיות של האדם, בעיות משפחה, בריאות ופרנסה, אינם באחריותו, אינם על הכתפיים שלו, הרי התורה מצווה את האדם להיות אחראי לדברים אלו ?

לכן, השלב הראשון הוא בטל רצונך, להבין שה"אני" שלי אינו מרכז העולם. זהו שממשיך אדמו"ר הזקן ומסביר שעבוד זו תלויה בהבנה,שהקב"ה הוא יוצר בראשית, שהעולם נברא מחכמתו, אשר אינה נתפסת בשום שכל. לא רק בשכל אנושי היא אינה נתפסת אלא גם בשכלים של הנבראים העליונים (מלאכים) היא אינה נתפסת.

וביאור העניין הוא, רק אמונה אמיתית יוצר בראשית, דהיינו שהבריאה היא יש מאין הנקרא ראשית חכמה, שהיא חכמתו שאינה מושגת לשום נברא.
וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו מאין בכל רגע מחדש

יתירה מזו, ממשיך אדמו"ר הזקן ומסביר, כי אותה חכמה, בוראת את העולם בכל רגע ורגע יש מאין מחדש.
כלומר, צריך לחיות במודעות, כי המציאות שאנו רואים לפנינו מתהווה כל רגע על ידי חכמתו של הבורא. הרגע שאנו חווים כרגע מתהווה עכשיו מחכמת הבורא.

בשלב הבא, לאחר שמבינים זאת יש לצייר את הדבר בדעת. הציור יוצר את ההזדהות עם המושגים. הלימוד עצמו אינו מספיק, על מנת להפנים ולהרגיש יש לצייר את ההבנה.
לכן, יש לצייר כיצד הרגע הנוכחי, הרגע שעכשיו אני חווה מתהווה מחכמת הבורא.

אם כן, היאך יעלה על דעתו כי רע לו או שום ייסורים מבניי חיי ומזוני, או שארי ייסורים בעולם, כי הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מהעולם הבא כאשר מציירים זאת בדעתנו, זה מבטל את כל הייסורים. אם אכן מבינים ומזדהים עם הרעיון שהעולם מתהווה כל רגע מחכמתו של הבורא. וחכמתו (שאינה מושגת) היא העדן שלמעלה מעולם הבא, היא טוב מוחלט ושלימות מעבר לכל יכול של השגה.
שלימות זו היא הסיבה הישירה של כל מה שעובר עלינו.

ההרגשה שרע לנו, נובעת מחוסר הבנה וחוסר הזדהות עם המצב כפי שהוא לאמיתתו. אם היינו מבינים וחשים את אמיתות העניין, שהמצב בו אנו נמצאים הוא רצונו הישיר של הקב"ה, ורצונו של הקב"ה הוא רק טוב, לא היינו מרגישים את הייסורים. (כפי שמסופר על רבי זושא שסבל ייסורים רבים בחייו, וכאשר נשאל כיצד הוא שמח בייסורים, אמר כי הוא לא הבן אדם המתאים לענות על שאלה זו, כיוון שמעולם לא עבר ייסורים)

רק מפני שאינו מושג לכן נדמה לו רע או ייסורים, אבל באמת אין רע יורד מלמעלה, והכל טוב רק שאינו מושג גדלו ורוב טובו, וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם.

אמנם אנחנו לא מרגישים זאת, אך אין זאת מפני שחסר בטוב, אלא מפני שאנו לא משיגים זאת. המורם מכל הנ"ל הוא, שהסיבה להרגשת הייסורים והקשיים היא הבנה לא נכונה של המציאות. ועיקר האמונה שבשבילה נבראנו היא להאמין שאכן אין רע יורד מלמעלה.

אדמו"ר הזקן מנחה אותנו לשנות את ההסתכלות על המציאות, יותר נכון לשנות את הפירוש שלנו על המציאות. המציאות יכולה להישאר זהה, אך הדאגות והטרדות נובעות מהפירוש שלנו על המציאות. ברגע שהפירוש ישתנה, ברגע שנבין שהכל נובע מהטוב של הבורא, גם ההרגשה שלנו לגבי הדבר תשתנה.

וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם, להאמין דלית אתר פנוי מיניה (אין מקום שבו הקב"ה לא נמצא) ובאור פני מלך חיים ועל כן עוז וחדווה במקומו.

אין מקום, אין חוויה, אין רגש שבו הקב"ה לא נמצא, זו עיקר האמונה שלשמה נבראנו.
כיוון שהוא נמצא בכל מקום, הרי באור פני מלך, כשנמצאים ליד המלך יש "חיים", וממילא זה מביא אותנו להרגשת עוז וחדווה, כוח ושמחה.

על כן ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו בהשם המחיה ומטיב עמו בכל רגע

אם מבינים שהמציאות (ולא משנה איך היא נראית בעיניים אנושיות) נובעת מטובו של הקב"ה, זה עצמו צריך להביא את האדם לשמחה גדולה.

ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה והרי זה ככופר חס ושלום ועל כן הרחיקו מדת העצבות במאוד חכמי האמת.

מידת העצבות, התחושה שחסר לי, שרע לי, מקורה בהרגשה שהקב"ה לא נמצא פה, לכן אומר על כך אדמו"ר הזקן, שזה מעין כפירה. בן אדם שרע לו במידה מסוימת אומר, שהקב"ה הוא לא בעל הבית היחיד בעולם, הואלא נמצא בכל מקום, הוא לא שולט בהכל, יש עוד גורמים למצב שלי.
הדרישה כאן היא דרישה מאוד גבוהה. הדרישה היא להתעלם מהמציאות הנחווית ולחיות לפי האמונה. במקום להסתכל לפי העיניים שלי, יש להתעלות למבט פנימי, כפי שהקב"ה מסתכל על העולם. ולהרגיש את השמחה, להיות רגוע ולהיסמך על השם

ויאמין באמת שהוא חי בהם וכל צרכיו וכל ענייניו משתלשלים באמת בפרטי פרטיותיהם שלא מהסטרא אחרא, כי מהשם מצעדי גבר כוננו ואין מילה וכו` ואם כן הכל טוב בתכלית רק שאינו מושג

להאמין שאנחנו רק בידיים של הקב"ה, הסיבה היחידה של המציאות הנחווית היא טובו של הקב"ה.
ובאמונה זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי
על ידי האמונה והביטחון, ממשיכים לעולם את הטוב הגלוי.
שבאמונה זו שמאמין שהרע הנדמה בגלוי כל חיתו הוא מטוב העליון שהיא חכמתו יתברך שאינה מושגת והיא העדן שלמעלה מעולם הבא, הרי באמונה זו נכלל ומתעלה באמת הרע המדומה בטוב העליון הגנוז.

שינוי התודעה מביא לשינוי המציאות.
הקב"ה מעוניין בטוב הגלוי, ולכן גם כאשר אנו ניצבים מול מצב בו הטוב הוא בהעלם, יש לנו משימה להמשיך את הטוב ולגלות אותו בעולם. כדי לעשות זאת אנו צריכים לחבר את המציאות הגלויה למקור שלה.

שורש העניין
צריך לעלות במחשבה לשורש המצב, לא להישאר בהסתכלות המצומצמת שלנו, להתעלות ולראות איך הקב"ה רואה את העולם, איך באמת הכל טוב ושמח.
על ידי עבודה זו, על ידי שבמחשבה אנו עולים לאותו מקום נעלה, להסתכלות של הקב"ה, זה משנה את המציאות בפועל. על ידי תודעה זו אנו ממשיכים את הטוב לעולם.
 זהו רצון השם מלכתחילה, שאנו נשנה את המציאות. הקב"ה לא רוצה שתישאר המציאות של חילול השם,של חלל, הוא רוצה מציאות של קידוש השם, של המשכת אורו בעולם. הוא רוצה שעבודה זו תיעשה על ידינו.
אמנם לא תמיד רואים את התוצאה של כך בפועל, לפעמים זה לוקח זמן, אך אין זה משנה. צריך לדעת שזו העבודה המוטלת עלינו. וכמה שנעשה זאת יותר, נזכה לראות את זה יותר.
זוהי המידה כנגד מידה, אנו משליכים את עצמנו על הטוב של הקב"ה, וכנגד זה הקב"ה ממשיך לנו את הטוב לעולם.

לסיכום
מנוחה ושמחה
השלב הראשון הוא המנוחה הנובעת מההבנה שהקב"ה הוא בעל הבית היחיד על העולם והשמחה הנובעת מההכרה שהקב"ה נמצא איתנו תמיד.
בפרק הבא נרחיב על השלבים הבאים של אהבה ומעשה.

הרב נדב כהן - אסנט צפת