איך נשא יעקב שתי אחיות? - פרשת ויצא

בפרשה השבוע מסופר על נישואי יעקב אבינו עם לאה ורחל בנותיו של לבן הארמי. והשאלה כאן ידועה ומפורסמת שרבים מתקשים בה כיצד נשא יעקב אבינו שתי אחיות? כידוע, האבות קיימו את כל התורה כולה לפני שניתנה, וישנו איסור מהתורה "ואשה אל אחותה לא תקח" כיצד יכל יעקב לעשות זאת ולעבור על איסור תורה? 
נפתח כדרכנו בסיפור חסידי ידוע. מסופר שב`חתונה הגדולה` שהתקיימה בז`לובין, שבה התחתנו נכדיהם של בעל התניא רבי שניאור זלמן ורבי לוי-יצחק מברדיצ`ב, נטל רבנו הזקן כוסית `לחיים` ואמר למחותנו: "לחיים! השם יתברך יעזור לנו בגשמיות וברוחניות". שאל רבי לוי-יצחק: "הכיצד?! וכי גשמיות קודמת לרוחניות?". השיבו רבנו הזקן: "כך מצאנו אצל יעקב אבינו, שאמר תחילה `ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש` ורק אחר-כך `והיה ה` לי לאלוקים`. הרי שהקדים את הגשמיות לרוחניות". אמר רבי לוי-יצחק: "נו, הגשמיות של יעקב אבינו!". נענה רבי שניאור-זלמן: "נו, והרוחניות של יעקב אבינו!"...
כעת ניגש להסבר כיצד יכל יעקב אבינו לעבור על איסור תורה ולשאת אחיות?

מבואר בחסידות, ששמירת מצוות התורה על-ידי האבות הייתה רק תוספת הידור וחומרה, שהרי לא נצטוו עליהן! המצוות שהיו חייבים ממש לקיים, היו רק שבע מצוות בני-נח והסייגים שקיבלו האומות עליהן. לכן, אם אירע שמצווה מהתורה (שלא נצטוו עליה) הפריעה לקיום מצווה של בני-נח, אסור היה להם לפגוע במצווה שנצטוו עליה רק בשל רצונם להדר ולקיים גם מצוות שלא נצטוו עליהן.
אחת ההנהגות שבני נח קיבלו על עצמם הייתה להיזהר מלרמות את הזולת!. והדבר מוכח מכך שיעקב טען ללבן "למה רימתני?", עד שלבן היה צריך להצטדק בתירוץ של "לא יעשה כן במקומתינו".
אם כן, הרי יעקב הבטיח לרחל שיישאנה לאישה. הוא אף נתן לה סימנים מיוחדים על כך. והנה נוכח יעקב כי לבן רימהו והוא נשא את לאה במקום את רחל... הדבר העמיד אותו לפני דילמה מוסרית: אם לא ימלא את הבטחתו לרחל, היה עובר על איסור רמייה ואף מסב לה צער וסבל נורא ומצד שני עמד הידור מצווה שקיבל על עצמו שלא לשאת שתי אחיות... מובן, שהידור-מצווה לא היה בכוחו לדחות את האיסור הגמור של רמייה, ולכן היה יעקב חייב לוותר על ההידור שלו ולשאת את רחל אף-על-פי שכבר נשא את לאה.
ובעצם כאן טמון מסר חשוב מאד לכל אחד ואחד. יעקב אבינו מלמדנו שאסור ששלימות עצמך בהידורי-מצווה של אדם יבואו על חשבון הזולת. קיום המצוות בהידור הוא דבר גדול ביותר, אבל צריך להבטיח שזה לא יהיה במחיר פגיעה בזולת! לעיתים מוטב לוותר על השלמות האישית, ובלבד שלא לצער ולפגוע חלילה במישהו אחר.
העניין שלא לצער ולפגוע במישהו אחר הוא לא רק במובן הפיזי של העניין, דהיינו, להיות רגיש למצבו של הזולת, או להבטחה שניתנה לו וכד` אלא אף במובן הרוחני לדוגמא, כאשר ישנו יהודי שאינו יודע יסודות בסיסיים ביהדות, אין אדם רשאי לומר שהוא עסוק בשלמותו האישית, בהתעלות בתורה ובעבודת-ה` ועד שלא ימלא את כריסו בש"ס ופוסקים, ועד שלא יהיה גאון הדור אינו יכול לעזור ליהודי שני אלא עליו לשאול את עצמו, במה הוא טוב מהזולת, שהוא בונה את עצמו עם כל ההידורים, בשעה שלזולת חסרים דברים בסיסיים. כדאי אפילו לוותר על השלמות האישית כדי לעשות צדקה וחסד עם הזולת.

ידוע ומפורסם שהייתה תקופה בה הרבי מליובאוויטש היה נוסע לציון חמיו, הרבי הקודם, כדי להעתיר בתחינה ובתפילה עבור אלפי יהודים ששטחו את צרותיהם לפניו. הרבי היה יוצא בשעות שלפני הצהריים עד שעת ערב מאוחרת ואז היה ניגש לתפילת מנחה לאחר ששקעה החמה. כשנשאל הייתכן להתפלל מנחה שלא בזמנה? ענה, תפילת מנחה עיקר זמנה ביום אך כיצד אוכל לראות בעמך ישראל בצרותיהם ובבעיותיהם וללכת להתפלל מנחה בזמנה?!... במילים אחרות כיצד אדאג לשלמותי האישית על חשבון נאנחים ונדכאים?!
והמסר ברור  יהודי חייב וצריך לרצות להגיע לשלימות עצמית בכל התחומים בחיים, הגשמיים והרוחניים, אבל מצד השני אסור שזה יהיה על חשבון השני, לא צריכים לדרוך על השני, לצער ולהעליב חלילה, בשביל ההתקדמות האישית. לא אחת אנו רואים שאנשים משיגים את הצלחותיהם הגדולות באופן שבדרך להצלחה דרכו והרגו אנשים אחרים... אפשר להתקדם ולהגיע לפסגות אבל לא על חשבון השני.
נסיים בברכתו של יעקב `ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה` מאחל לכם יהודים,  ופרצת! שתעלו ותצליחו מעלה מעלה בגשמיות וברוחניות, והשמים הם הגבול ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך.