תקשורת טובה בין מחנך למחונך

פותחין בדבר מלכות, מדברי הרבי:

אחד הדברים החשובים ביותר בחיי האדם הוא – התייחסותו לילדיו. ניתן לומר שהאדם ניכר ביחס לילדיו. שכן, במקרים כאלה שביחס לעצמו הוא יתחשב עם כל מיני טעמים וסברות וסיבות להסתפק במועט ובצמצום – שונה הדבר ביחס לילדיו. אם הוא רק אדם הראוי לשמו "אדם", הרי הוא רוצה עבור ילדיו את הטוב ביותר ואינו חוסך בשום טירחות וכו`, ועד שמוסר את נפשו כדי שבנו ובתו יהיו מרוצים בתכלית השלימות (ולא רק בדברים שאי אפשר להתקיים בלעדם), וזאת, הן בגשמיות והן ברוחניות.

התוועדויות תשד"מ חלק א` עמוד 105

התנאי הרביעי – יחסי מחנך מחונך מתוקנים

עד עתה דיברנו על שלושה תנאים. בקרה עצמית של המחנך, הכשרת המחנך ובקרת המחונך. כעת נעבור לתנאי הרביעי בו נדבר על היחסים הנכונים שצריכים להיות בין מחנך למחונך.

נזכיר, כי המטרה של המחנך היא לתקן את המידות של המחונך. על מנת שהמחונך יוכל באמת להקשיב ו"לקבל" חייב המחנך להתייחס אליו בצורה הנכונה, כפי שיבואר. לפני כן נציין, כי על אף שאנו עוסקים בכללים למחנך ולא למחונך, מכל מקום מובן שיחס המחונך למחנך נובע מההתנהגות של המחנך ע"י התנהגות נכונה הוא יוכל לגרום למחונך להסתכל עליו בצורה הנכונה.

מהו האופן הנכון בו צריך המחונך להביט במחנך?

א. "רום ערכו של המחנך" – בכדי שהמחונך באמת יקשיב למחנך ויבצע את הוראותיו, הוא חייב להסתכל עליו מלמטה, הוא חייב להרגיש שהמחנך שעומד מולו זה לא סתם מישהו, אלא שמדובר באדם מיוחד בעל מעלות גדולות ושהוא הרבה יותר נעלה ממנו. אם המחונך מרגיש כי המחנך הוא מישהו ברמתו או אפילו פחות, הוא לא "יקבל" ממנו ולא יקשיב למה שיש לו ללמד אותו, וממילא לא יוכל להיווצר שינוי ותיקון במידותיו של המחונך.

המחונך צריך לראות שהמחנך הוא אדם רציני. כלומר, שהוא משקיע בחינוך, ובהתקדמות שלו, שהוא מתפלל כמו שצריך, שמשקיע בלימוד וכד`.
מכאן, שהמחנך צריך לפעול על עצמו שיהיה באמת אחד כזה שהמחונך מרגיש את רום ערכו. הילדים בד"כ שואפים להיות 50% מההורים, לכן הורה שרוצה שילדו יגיע ל100% צריך להיות 200%! הילדים בוחנים אותנו כל הזמן לראות אם אנחנו רציניים או לא, והחושים שלהם ב"ה מפותחים מאוד.

ילד צריך לראות שאביו באמת מתנהג עפ"י הכללים שהוא מצפה ממנו ועוד הרבה יותר. ילד שרואה את אביו או את מחנכו מדבר בגסות, או בזלזול אל אחרים, אפילו כשזה בצדק, אוטומטית הערך שלו יורד בעיניו, וממילא המחנך כבר לא יוכל להשפיע לו כראוי.

ב. "אמון" – כשם שאדם החולה במחלה גשמית שמגיע לרופא, חייב להאמין למה שהרופא אומר לו ומבלי זה לא יוכל להתרפאות, כך גם בבריאות הנפש, על מנת להתרפאות חייבים להאמין להוראות המחנך.

לילדים צריך להיות אמון מלא בהורים. אם ההורים מבטיחים לילד פרס (או לחילופין עונש) על מעשה שעשה ולא מקיימים, האמון של הילדים בהורים מתערער, ובפעם הבאה שההורה יבטיח משהו הילד כבר לא ימהר להאמין.

ג. "משמעת" – אם המחונך ישקול כל פעם מחדש אילו מההוראות של המחנך לקיים ואלו לא, מובן ופשוט שלא יוכל להתקדם בעבודת השם. על מנת שיוכל להתקדם "מחיל אל חיל" הוא חייב להיות במשמעת מלאה ובקבלת עול למחנך, היינו לעשות מה שהוא מבקש גם כאשר הוא לא מבין. מובן שבשביל שתהיה לו משמעת למחנך הוא צריך להעריך אותו ולהאמין לו.

איך משיגים משמעת?

כדי להגיע למשמעת צריך שהמערכת (ההורים בבית או המחנך בכיתה) תשדר שכאן יש משמעת. בשביל זה צריך  שיהיה סדר ועקביות. הילדים צריכים לראות שמילה זו מילה וזמן זה זמן. בית שאין בו סדר, לא תהיה בו משמעת. כשמדברים על סדר הכוונה היא לכך שיש בבית זמנים קבועים לקימה בבוקר, לשינה, ולאכילה, וגם שהחוקים והכללים בבית הם ברורים וכולם יודעים בדיוק מה אסור ומה מותר. כשהמצב הוא לא כזה והילד מתנהג נגד רצון ההורה, איך ההורה יכול לבוא בתלונה לילד, שהרי לא הגדיר לו כיצד צריך להתנהג.

הרב נדב כהן - אסנט צפת