מהו התנאי הראשון להיות מחנך

כלל ראשון בחינוך

בסיום הכתבה הראשונה התחלנו להסביר את ההבדל בין מחנך למורה, הסברנו שהעבודה של מורה היא עבודה שונה מזו של מחנך ולכן גם הדרישות שלה הם שונות. ה"ציור" של מורה הוא של אחד כזה שמתפנה מכל עיסוקיו ומחשבותיו כדי למצוא את הדרך הטובה ביותר להסביר את המידע שרוצה להעביר לתלמידיו, במשלים ובדוגמאות, בסיפורים, באמצעי המחשה וכו`, בנוסף הוא גם אחראי לפתח את חושי וכישורי התלמידים, כך שלא רק שידעו את מה שהוא לימד אותם, אלא שגם יוכלו ללמוד בעצמם ובע"ה גם ללמד אחרים.

כעת, ננסה להתחיל להסביר איך "נראה" המחנך.

עבודתו של המחנך היא הרבה יותר קשה, כיוון שמטרתו היא לא רק הקניית ידע וכישורי למידה, אלא הקניית מידות טובות, מה שמצריך עבודה הרבה יותר מעמיקה כפי שיבואר להלן (ובעצם נתחיל לבאר שבע תנאים בסיסיים שחייבים להיות למחנך)

תנאי ראשון:

בקורת עצמית

כיוון שמחנך צריך לתקן את המידות של המחונך, אז הוא בעצמו צריך להיות בתנועה של תיקון המידות שלו.
כפתגם הידוע שמחנך צריך להיות "דוגמא חיה" ולא דוגמא של "חיה".
ראשית העבודה של האדם בתיקון מידותיו, היא הביקורת העצמית. האדם צריך לבקר את עצמו בכל ענפי חייו המוסריים.

לפעמים מצד האהבה העצמית שיש לאדם, הוא לא יכול לבקר את עצמו באופן אובייקטיבי. שלמה המלך אומר:  "על כל פשעים תכסה האהבה", היינו שכאשר אנחנו אוהבים מישהו אז גם כאשר הוא פושע אנחנו מוצאים מקום לסלוח לו וללמד עליו זכות. וכאשר מדובר בעצמנו זה אפילו יותר מכך. כיוון שאדם אוהב את עצמו (בהמשך נבאר שיש גם אהבה עצמית שהיא טובה) הוא תמיד סולח לעצמו על פשעיו, ויתירה מזה, הוא אפילו לא מסוגל לראות את פשעיו. אדם עם אהבה עצמית לא נכונה, חושב שהוא במדריגה הרבה יותר גבוהה ממה שהוא באמת, הוא יכול ללעוג על טעויות של חבריו בה בשעה שהוא במצב הרבה יותר נחות. אפילו אם יראו לו שהוא טועה, הוא לא יקבל זאת וינסה להוכיח את ההיפך. הבעיה הכי גדולה היא שאדם כזה לא מסוגל לקבל ביקורת מאף אחד.

כפי שאמרנו קודם, ישנה גם אהבה עצמית שהיא נכונה. כאשר אדם מעריך את עצם בריאתו והימצאותו בעולם ומייקר את עצם העובדה שקיבל הזדמנות לחיות כאן והוא שמח בכך זה דבר נפלא. עיקר הבעיה היא כאשר האדם מאוהב בכשרונות שלו, בחכמתו, ביופיו וכד`.

יש לדעת כי תיקון המידות זה לא עוד איזה דבר שאפשר לעשות כאן בעולם בנוסף לשאר התחביבים שלנו, אלא זהו עיקר סיבת ירידת נשמתנו לעולם הזה.

נרחיב קצת את הנושא, מה בעצם הכוונה בתיקון המידות?

אז כפי שאמרנו לכל אחד יש לפעמים מידות לא טובות. את המידות הנ"ל אפשר לחלק לשתי קבוצות. האחת, מידות שנמצאים בו בטבעו מתולדתו, מיום שנולד ("טבעים תולדתיים"), והשניה, מידות שלא היו ביו מלידה, אלא שהוא למדם והרגיל את עצמו בהם ("טבעים רגילותיים"). לפעמים "טבעים רגילותיים" אלה כ"כ חודרים באדם עד שהם נעשים כטבע התולדתי שלו. כאשר יש לאדם הרגלים כאלו, אשר סותרים את הערכים בהם הוא מאמין (למשל אם מאמין בצדק ויושר ויש לו הרגל לגנוב), אז על האדם לתקן את מידתו, כלומר, להתגבר על טבעו ולשנות את ההרגלים שלו.

מסופר על חסיד שראה שהמלמד של בנו מתנהג עם בנו כראוי אך בשעות הפנאי אינו מתנהג בצורה המתאימה. בעקבות זאת, הוא אמר לו שהוא לא מעוניין שימשיך להיות המלמד של בנו. שאל המלמד מדוע, הרי כשאני עם בנך אני מבטיח לך שההנהגה שלי בצורה הכי ראויה. ענה לו החסיד שמכך הוא חושש שגם בנו יתנהג בצורה הנכונה מול כולם אבל אח"כ כשהוא לעצמו כבר יתנהג אחרת.

חשוב לדעת כי לילדים שלנו יש חושים מפותחים, והם קולטים אותנו הרבה יותר ממה שנדמה לנו, כאשר הם רואים שאנחנו דורשים מהם דברים שבעצמנו אנחנו לא מבצעים, הם ישר קולטים את זה.

לסיכום, כדי לתקן את מידות המחונכים, עלינו לתקן את מידותינו אנו. כדי להתחיל לעבוד על תיקון המידות שלנו חייבת להיות לנו בקרה עצמית, להכיר באמת את החסרונות (וגם את היתרונות) שלנו, רק משם אפשר להתחיל לתקן. בשביל שתהיה בקרה עצמית אמיתית חייבים להתעלות מעל האהבה העצמית. בהצלחה!

הרב נדב כהן - אסנט צפת